אני פה, ואתה שם,
ואנו כה רחוקים אך גם כה קרובים...
ובינינו - הזמן, המרחק,
ואתה עדיין לא חוזר, וליבי אט-אט נשחק.

ואני יודעת שהנה קרב ובא אותו הרגע,
שתחזור לפה, שתחזור אלי, ואני אפסיק להתגעגע
להתגעגע אליך כל רגע, כל שניה וכל דקה
ובינתיים, יושבת לי, סופרת שניות, דקות וימים, מחכה ומחכה...

והרי נסעת רק לשבוע,
אך מרגישה אני כאילו עברה כבר שנה, ופורץ בלבי הגעגוע
ואתה מתקשר, אומר שתכף זה נגמר, תכף אתה חוזר,
ואני, בשלי, ממשיכה להתעקש שהזמן לא עובר...

ואז, יגיע הרגע, אתה תחזור, תשוב אליי,
תסתכל טוב טוב בפניי,
ותגיד : "רואה, אמרתי לך שהזמן יעבור מהר..."
ואני אענה בחיוב אך עמוק בליבי יודעת אני שבקרוב שוב לבד
אישאר...

אך האהבה שלי כלפיך כה גדולה, כה חזקה וטהורה,
שכשאני אתך, הכול נשכח, געגועיי מתנפצים כמו בועה שחורה...
ומשלימה אני עם כך ששוב תלך, ואני שוב אתחיל להתגעגע,
אבל בסופו של דבר תמיד תחזור אלי, אל האחת שהצלחת לשגע...