כאב לא מוגדר נשתל בי כה עמוק והפך להיות מוחשי.
ואני עם הכאב חי, ומתנסה ומנסה ומשנה, ומחליף את פרצופיי
ומחליף את רגשותיי עד שלפתע עצרתי, נעמדתי, התפאלתי ונדהמתי
מכל החלפות הפרצופים שעשיתי בחיי.
הייתי שמח והייתי עצוב. ושקעתי בשניהם בלי כל קשר למציאות.
בבועה של רגשות כלאתי את עצמי, וחלקם אפילו לא היו שלי.
מידי פעם אני מסתכל במראה ונוגע בפרצופי כדי לראות עם הפרצוף
נשאר ואם הוא עדיין אמיתי.
חיוך מזוייף וחש אני עצב, בכי מזוייף שאינני מראה.
ועדיין מסתכל ובוהה, באלפי השתקפויות שמשתקפות על גבי אלפי
מראות ואת האני האמיתי שבי, אני מחפש ולא מוצא. |
