אני חשבתי שמה שהיה
ביני לבינו
לזה שקדם אותך
למקור כל צרותיי
ודעותיי הקדומות,
מיוחד כאין כמוהו
שמה שחשתי כלפיו
בזמנו עטף את כולי
ורק שמו גרם לי לזהור

אני משחזרת במוחי
את כל הטעויות שעשינו
הוא ואני
והכול נראה רחוק כל כך
וחסר טעם
העבר נראה משני כעת
עובר, כמו שלולית בחורף
אתה, הברחת אותו

חשבתי  שאני אוהבת אותו
ושבי הוא לא יפגע
ואתה, הראית לי
מהי אהבה אמיתית
מהי קבלה ונתינה
בחום ובאינטמיות

אחרי שנואשתי מאהבה
ושכבר הייתי מוכנה
לזחול למערה שלי
ולא לצאת,
גיליתי אותך


עכשיו, כשאני מפוקחת יותר
מה חשבתי שנתתי את עצמי
לו, שנחשפתי בפניו
כמו הטהורה שבבתולות
כשהוא הצבוע שבצבועים
שנתגלה בתור שקרן רמאי
שרוצה רק דבר אחד
שלא הייתי מוכנה לספק
ואז, הגיע הסוף

כל הדמיונות והמשאלות
שציירתי לו ולי
נעלמו להן
כמו ענני גשם
ביום סוער

הוא, שבנה לי את הגדולים
שבמגדלים
נעלם כמו דון קיחוטה
אל עבר טחנות הרוח
הותיר אחריו ענן שחור
במקום שבעבר היה ליבי
הותיר אחריו סימן
שעוקב אחרי בכל פעם
שאני ארצה להשתקם
ולאהוב שנית

אני יודעת שהמצב
בין שנינו
עדין יחסית
וטרי כמו פרח
שזה עתה נבט
אבל אני לא יכולה
להחזיק את זה בפנים

אל תשקר לי,
כי הוא שיקר מספיק
בשביל הדורות הבאים
וכבר קצתי בשקרים לא מוסברים

אל תגיד שאתה אוהב אותי
ואז תברח ממני
כאילו הייתי איזושהיא
מצורעת,
כי גברים כבר עשו תואר
בלברוח ממני...
ואני עשיתי תואר שני
בלצרף את השברים

אל תטען שאתה האחד
כי אני לא מאמינה באחד
אל תטען שאתה התרופה
ללבי הפצוע,
כי שיקרו ורימו אותו כבר מספיק

בקשה אחת יש לי אליך,
תגיד לי את האמת,
זה רק אני
שחשה את כל זה
זו רק אני
שחשה את הכימיה
זו רק אני שרוצה אותך?
זו רק אני
שמשתוקקת
להרגיש את שפתותיך
שמשתוקקת
להתוודות בפניך
על סודות כמוסים שבלבי...