[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אריה חורשי
/
פיצוץ ה'סראיה'

(מסיפורי יפו)
                                                     א
אם תבקרו היום ב"ככר השעון" ביפו, אחרי שתתפלאו מהעיטורים
היפים, המקשטים דלתו וחלונותיו של מגדל השעון, בטרם תפנו
בכיוון המשטרה והמסגד הגדול, תקדישו כמה דקות ל'סראיה'.
ה'סראיה' היום איננה עוד ונשאר רק מגרש המגודר בגדר רשת ובמגרש
נותר קיר ערום של ה'סראיה'. אך הקיר הערום שאף הסמל שהיה עליו
נגנב, יספר לכם סיפור מופלא על שני גיבורים יהודים, ששמותיהם
עוד יותר מופלאים: 'ריגולטו' ו"אבו דורא". כפי שאתם רואים,
הסיפור מלא חידות, כשהנעלם רב מהמידע. מה זה 'סראיה' ? מי היו
'ריגולטו' ו"אבו דורא"? ומה הקשר ביניהם ? כמו בכל חידות
ותשבצים, נתחיל להתיר את הפקעת חוט אחרי חוט, עד שנגיע לעיקר
העלילה.
נתחיל מה'סראיה'. המילון הערבי של אברהם אלמאליח מסביר לנו
ש'סיראיה' (בלי יוד!) או  סראיא' פירושם 'ארמון', 'היכל'.
אינני יודע , אם ראיתם כבר ארמונות או היכלים ( מלבד  היכל
התרבות או היכל הספורט). 'סראיה' זו שראיתי אני, בטרם הפכה לגל
הריסות הייתה בניין מפואר, בן שתי קומות. חזית הבניין הייתה
מחולקת עמודים עגולים, בעלי כותרות יווניות, הנושאות את המשקוף
המתרומם מעל לגג. מדרגות רבות הובילו אל השער הגבוה ומעוגל
בקצהו, שמעליו הייתה קבועה טבלה עם חותם הסולטאן, פיתוח-אבן
יפה מימי שלטון העות'מאני.
הטבלה, שמישהו נטל אותה למזכרת, כאשר יישרו את הריסות המבנה,
העידה שהסראיה הוקמה על ידי התורכים ושימשה להם מרכז המינהל
ביפו ובסביבתה. מול מרכז המינהלי הוקם המוסד, שבלעדיו אין לתאר
שלטון בימי התורכים, הרי היא ה'קישלה' -בית סוהר שהתפרסם
לשימצה ומשמש היום תחנת משטרת יפו.
כשהשליטים הבריטים החליפו ות התורכים, הונף דגל אחר, אך
ה'סראיה' המשיכה לשמש מרכז המינהל של הסביבה. כאשר לבריטים היה
ברור כבר, שעליהם לנטוש את ארץ ישראל, החליטו להשאיר אחריהם
תוהו ובוהו. בשנאתם, כי רבה אל היהודים, שהתיימרו לעלות עליהם
בהשכלתם, בהליכותיהם האירופיות ולא אוו  לכופף את ראשם בפני כל
דובר אנגלית, סייעו האנגלים לבני הכנופיות הערביות. פקידי
מינהל, אנשי בולשת, שוטרים שהתגייסו לפעמים מתוך האספסוף ואף
פושעים באנגליה, קציני צבא, כל אלה עצמו עין למעשי הכנופיות,
שהתהלכו בגלוי, כשנשק בידם, והענישו באכזריות כל יהודי שנטפס
ונשק מגן בידו. כל בניין שהחליטו לנטוש, נמסר לפני זה
לכנופיות. כך  גם קרה עם ה'סראיה' שביפו, שבה השתכנה מפקדת
כנופיות.
מכאן יצאו יום- יום הוראות לכנופיות המאורגנות ומתנדבות,
שהשתלטו על כל דרכי גישה ליפו וחסמו את הדרך בין תל אביב
וירושלים. מן ההכרח היה להרוס את מרכז הכנופיות, להכות בו מכה
ניצחת, לרוצץ את הראש המכוון.
משימה זו נטלו על עצמם אנשי לח"י, לוחמי חירות ישראל. מספרם לא
היה רב כשל אנשי ה'הגנה' או 'אצ"ל, אך כולם היו  מובחרים
ומוכנים לצאת לכל משימה המסוכנת ביותר. תחילה נבחר לפעולה זו
איש אחד. 'ריגולטו'. לשווא תחפשו אותו ב"לקסיקון למוסיקה
"(אופרה).שמו אמיתי היה  חכמוב, ואם תרצו לדעת  מהו מקור
כינויו, תפנו אליו ישירות. כל מה שיהיה עליכם לעשות, הרי זה
לפתוח את ספר הטלפונים ולחייג ל-20 איש הנושאים את השם 'חכמוב'
ושמא אחד מהם יהיה מתאים לנושא הכינוי 'ריגולטו'. (אם  תמצאו,
אנא, תודיעו גם לי!)
'ריגולטו', שהתחפש לערבי, סייר סמקום כמה פעמים[ וידע את
הסביבה, כמו בן בית. שעות ארוכות היה מתהלך ברחובות, היוצאים
לארבע רוחות הבשמים ממגדל השעון. לעולם לא היה ממהר. "המהירות
מן השיטאן", אומר הפתגם הערבי. הוא לא הביט שמאלה או ימינה,
שמא עוקבים אחריו. הוא היה אחד ההמונים הממלאים את הרחובות, אך
זכרונו קלט חיש כל פרט ברחובות, שצריכים לשמש לו בעתיד מפלט
בתום הפעולה. בצד המערב נמשך רחוב אל חוף הים ואל בית המכס.
ממנו הסתעפה לצד ימין סמטה צרה המובילה א המסגד, שבחצרו נמצאת
באר יפה (פרט יפה להסחת דעת- לשתות מים בחצר המסגד!)דרומה נמשך
רחוב עזה אל עג'מי, המיושב  ברובו נוצרים. מזרחה  הוביל  רחוב
ירושלים בין הפרדסים, הנפרדים על ידי שיחי צבר אל סביל
אבו-נבות והלאה אל העמדות היהודים (אם יש מזל!).צפונה הובילה
הדרך לרחוב נבלוס ובוסטרוס. כאן נמצאים בנקים, בתי המסחר
הגדולים ומלון פלשתינה. כמה צעדים אחריו הסתעפה הדרך שמאלה
לתחנת  מסילת הברזל וממולה בית הדואר ובית המשפט. כאן כבר
מתחיל הפרבר העברי נווה שלום.
יום לפני הפעולה נסע 'ריגולטו' למושבת הדר ולן בתוך בית בודד
שבפרדס. הוא התעורר לקול מכונית-משא, שנעצרה לפני הבית. מתוך
תא הנהג יצא 'מזל' (כינויו של יעקב בנאי, מפקד החטיבה הלוחמת
של לח"י) וברכו:
"בוקר טוב 'ריגולטו'. היום הוא יומך. היום תיתן קונצרט, שבכל
יפו ישמעו אותו. הכלי כבר מוכן. שים לב, שהחומר סודר מצד שמאל
ובצד ימין נמצאים ארגזי תפוזים אמיתיים כ'סתימה' לפיצוץ. שמא
ירצה איזה שוטר תפוז, תן לו ארגז, אבל שלא תבלבל את היוצרות.
אתה נכנס מאחור לסמטה שבין 'סראיה' ו"ברקליס בנק", אז החומר
ייפנה אל הבניין. אחרי שתעמיד את המכונית, תיגש ישר לתחנת
האוטובוסים וסע בכיוון ללוד. בדרך רד. יש לך שאלות?"
"הכל יהיה בסדר. אל דאגה!"
"אז סע בהצלחה ודפיקה חזקה!"
"תודה!"
כאשר הגיע 'ריגולטו' ליפו, נתברר לו מיד, שלא הכל בסדר. שני
עמודי ברזל, שלא היו שלשום, חסמו את הכניסה לסמטה.
"אין ברירה. נצמיד את התפוזים לקיר" הפטיר 'ריגולטו', "עוד מעט
יעופו עמודי ברזל לכל הכיוונים".
הוא כיוון את המכונית מול חזית הבניין, כשהוא מפלס לעצמו דרך
בין המוניות, שחנו במקום. מקהלת קולות קיבלה את פניו:
"יא שופיר, איתחרכ מן הון!" (נהג, זוז מכאן).
"מן נאדאכ תג'י להון?" (מי קרא לך לבוא לכאן?)
"האדא מנשן חוכומה!" (זה בשביל הממשלה), צעק 'ריגולטן'.
"יללה, סאפר!" (סע!)
"קואס, קואס!" (מהר, מהר). אתה חוסם את התנועה!
"טוב, טוב, אני זז" צעק 'ריגולטו'. הוא התקדם והחל להסתובב
במקום.
"מה אתה מסתובב, זוז מהבניין!"
"אם זה בשביל ה'חוכומה', צריך לקרוא לאינגליז! לאן אתה נוסע?
בוא נודיע ל'אינגליזי', שהבאת לו 'בורדקאנה' )תפוחי זהב),
עמוד!!" צעק בעל ההצעה.
'ריגולטו' לחץ על הדוושה. מתוך המכוניןת שחנו במגרש ניתקה עצמה
לפתע מכונית קטנה והתחילה עוקבת אחריו. במראה שעל ידו ראה
'ריגולטו' גבר צעיר, לבוש חקי וחבוש כפייה ירדנית.
"מוטב לך להתרחק ממני, כי אינני אוהב ערבים, להבושי חקי",
הפטיר 'ריגולטו'. אוהו, רק זה חסר לי!"
המשאית, שחנתה מול בית הקפה חסמה לו את הדרך. באין ברירה עלה
'ריגולטו' על המדרכה. כנף מכוניתו  הפילה אחד  השולחנות. ערבי
שישב על ידו קפץ, כשהוא רותח מזעם.
"אסמח לי" (סלח לי), קרא אליו 'ריגולטו', תהיה בריא בכל שנה".

"כלב שכמוך. יא ארס!" החזיר לו הערבי בקללה והחל להכותו
בכיסא.
"כלב יהודי שכמוך", לא שכח 'ריגולטו' את תפקידו, "ואתה קורא
לעצמך 'מוסלים', יעני  מאמין, המסור לאללה? ויש שפירשו את
המילה 'אסלאם' -"להיות לבן שלום, לזכות לגאולה והנה אתה מרים
כיסא, שלא שייך לך.."
תגובה פייסנית של הנהג הזר, הפיחה כוח בערבי שנפגע.
"כלב בן כלב ואמך שר.."
כאן לא יכול היה עוד' ריגולטו' להבליג:
"אוסקוט אבן מות! איש לא יעיז להעליב את אמי ולא ימות אחרי
זה!"
הוא שלף את האקדח החבוי בכיסו וירה מעל ראשו של  המקלל.
הגברתן צלל מיד מתחת לשולחן. אחרים  קפצו בזריזות מעל השולחנות
הנמוכים. אחרים הפילו אותם והתרחקו בבהלה ממקום הפורענות
ובעקבותיהם הגברתן הנאנח, כאילו נפגע פצע אנושי.
בעקבות הירייה של 'ריגולטו' נשמעה במהירות, כהד ירייה מצד
המכונית של העוקב. אין זאת, כי בעל מדי חקי וכפייה הירדנית לא
היה צלף מעולה, כי הכדור שרק הרחק מהמכונית והגביר עוד יותר את
הבהלה בתוך הקהל.' ריגולטו' לא חיכה, עד שהעוקב יתקן את  המטרה
שפספס, לחץ בכל כוחו על הדוושה והחל דוהר לאורך הרחוב בכיוון
לשד' קינג ג'ורג' (היום שד' ירושלים). אל מכונית העוקב הצטרפו
ביו רגע עוד ועוד מכוניות קטנות, שדהרו בעקבות 'ריגולטו',
כשלפתע בידי כל נהג אקדח הממלא את האוויר ברעש מחריש אוזניים.
"ממש צ'רלי צ'פלין במחזה השודד הקטן ועשרות שוטרים" , התבדח
'ריגולטו', כשהוא דוהר, כמו מטורף בראש השיירה, "שרק לא ייפגעו
בי בחומר. הוא עלול עוד להתעצבן ולהתפוצץ מכעס."
בהתקרבו לגבול יפו-תל אביב, פתחו משמרות הגבול הערביים אף הם
באש.
"תקלעו היטב 'אחואן'  (אחים שלי) . הרביצו בהם באבי אביהם."
צעק תוך חדווה 'ריגולטו'. מתברר, שלמשמרות הערביים היה ברור,
שבתוך המכוניות הקטנות  הרודפות אחרי מכונית המשא עם תפוזים,
יושבים יהודים, והם המטירו עליהן אש, כדי לאפשר לנהג הערבי,
להיעלם באחת הסמטאות.
כשחזר 'ריגולטו' עם המכונית לפרדס ומסר דין וחשבון על
אי-הצלחתו, הביט עליו 'מזל' בספקנות:
"מה זה 'ריגולטו', האומץ לב המפורסם עזב אותך? את רוצה, שאני
אקבל את כל ה'לוקשים' שלך? מה אני -ערבי, שאתה מספר לי
צ'יזבטים מאלף לילה ולילה?"
"כזה אני בעיניך?" נעלב 'ריגולטו', כלומר מספר צ'יזבטים" אני
אומר לך, שהם ירו כמו בחתונה. שמא  אולי תבדוק את המכונית?"
"זהו הדבר ההגיוני הראשון, שאתה אומר, הפטיר 'מזל'.
הוא ניגש אל המכונית ויחד אתו שני סגניו. לא היה צורך בבדיקה
קפדנית, כדי לגלות עשרות נקבים של הכדורים.
"צדקת 'ריגולטו' ואני מבקש סליחתך, הגיב 'מזל'. "ליתר ביטחון
נצרף אליך את "אבו דורא" (הכינוי של אלישע  איכזוב /אברהם
כהן). אם יהיה שוב איזה תקר, הוא יתלה את כל הערבים על השפם
שלו. תאר לעצמך, שהרודפים אותך היו פוגעים בחומר והמכונית
הייתה סתם מתפוצצת. יש לך מושג כמה חומר זה עולה ואיך קשה
להשיג אותו?"
"ואני, מה אתי?"
"אתה? אתה אחד מ"חיילים אלמוניים", שאתה שר כל בוקר. מה יותר
נכבד לתת את הצוואר בכלא עכו לתליינים הבריטיים או ליפול תוך
פעולה נגד המשטר השנוא?"
"אתה צודק 'מזל', השיב לו 'ריגולטו' ומיד הוסיף "כרגיל,
המפקד".
                                               
                                                    ב
שוב נערכו סיורים והמכונית טעונה ארגזי פרי וחומר נפץ יצאה
ליפו. כשהגיעו למקום, נדהמו, כי סידורי ביטחון שונו שוב. הם
חזרו לתל אביב ומסרו דו"ח על המצב. הפעם התעקשו אנשי המחלקה
הטכנית:
"איו דבר, חברים, אין מה להתייאש. אין בעיות. נשנה מיד הכל."
הגשם שהחל לרדת מהבוקר הפך למבול.
"לא רע, לא רע, אנו מקווים, שלא יהיו יותר מדי סקרנים ביפו.
אמנם חבל, כי הצגה כזאת ראויה להמון צופים, אך הפעם נוותר
עליהם. נו חברייה, היכנסו למכונית ולהתראות במהרה ובלעדיה. עלו
והצליחו!"
הפעם נכנסו בלי כל בעיות לסמטה והעמידו את המכונית בצד הבניין.
הם הפעילו את ה'סוויץ' (מצת), שהיה קבוע בתא הנהג וירדו
במהירות מהמכונית. הם רצו כל עוד רוחם  בהם, כמו כל עוברים
ושבים, שחיפשו מסתור מפני השיטפון. בהיותם מרוחקים כמה מאות
מטרים, נשמעה התפוצצות מחרישה אוזניים. לא הי כל  צורך לשאול
מה אירע. אוטובוסים ונהגי מוניות שהעבירו פצועים, ניסו לשווא
לפלס לעצמם דרך בתוך ההמונים הזורמים, על ידי צפירות ממושכות.
אנשים שרצו אל מקום הפיצוץ וכאלה שברחו ממנו והסתופפו בבתי
קפה, פלטו בלי הרף ידיעות:
"אומרים שיש אולי מאה אנשים תחת המפולת.."
"הספר נקבר יחד עם המספרה שלו.."
"מסכן, רק לפני חודש השתחרר מהצבא.."
"הוא שמח, שבגלל הגשם באו אליו הרבה אנשים.."
"וי, וי מסכין כזה!"
"תראו את אבו עלי עם החבילות. הוא נראה, כמו פליט.."
"ומה יעשה, כשאין לו דלת לחנות. כמעט כל הדלתות והחלונות
נעקרו. כולם מוצאים את הרכוש.."
"אם לא יוציאו עד הלילה 'יעזרו' להם  ה'שבאב'..
"יא-אללה, יא-אללה, איפה הגיבורים  של יפא, איך לא הייתה כל
שמירה"
"אומרים, שהייכל קיבל  רשות להחזיק 50 'שבאב' מזוינים, כדי
שישמרו על העיר.."
"והוא לקח לעצמו 25 איש, שישמרו על ביתו! "אללה יחרה את
ביתו!"
"עוד פצצה אחת כזאת ולא  יישאר אף בית.."
"יא שייך, אתה יודע מה זה? אגף שלם של  בנק ברקליס, של בנק
האומה ועוד שלושה בתים."
"ברקליס -בטיח, הסתכלו על האש, אתם יודעים מה זה?"
"בטח. המחסנים של חג' טאהיר אבו-לבן.. הוא כבר לא יצטרך את
המחסנים..אומרים שהוא פצוע קשה. בתו מסכנה נהרגה.."
"לא, זאת הייתה המורה, בתו של אבו חסן.."
"אללה ירחם..אז שתיהן נהרגו.."
"איפה ישימו את כל  הפצועים? אומרים שיש כמה מאות."
"ואיך הם הצליחו הפושעים האלה? אללה יעניש את כל העם הזה!"
"פשוט. הם באו לבושים, כמו קצינים אנגלים בשתי מכוניות. הם שמו
מכונית אחת עם חומר נפץ בסמטה ואחר כך עברו לג'יפ, שחיכה להם
על יד בית הסוהר ומיד ברחו לתל אביב."
"הגיע הזמן שגם אנחנו נשוב הביתה", לחש 'ריגולטו'.
"אני חושב, שעכשיו מסוכן לנסוע באוטובוס ללוד." השיב לו אף אבו
דורא בלחישה, "אני בטוח שהם יערכו בכל תחנה ביקורת קפדנית"
."נכון" אישרה זקנה אחת, שעמדה על ידם, ?הכל  שאמרתם, נכון"
ליחשה הזקנה.
"אז מה אנחנו מחכים? אחרי גשם כזה  בריא לחלץ את הרגליים. נלך
דרך אבו כביר" ."
כאשר עברו על יד הפרדס, הגיחו ממנו לפתע כמה ערבים, שצעקו
מרחוק:
"וקף! וקף (עמדו!)
"אללה יטול עומרכ (יאריך את ימיך)",פתח אבו דורא ."הכזה "אהלן
וסחלן" של בני יפא? בקושי ניצלנו מהמוות. רק נכנסנו לנמל ולפתע
"איסמלה עליכ" (שם אללה יהיה עליך)..בום, כאילו השייטן יצא
מהג'יהנום. עזבנו את המכונית והתחלנו לרוץ, מי יודע כמה
'בומבות' יש עוד שם?"
"איזו מכונית", שאל אחד החוקרים בחשדנות.
"וללה תחקיק! (חי אללה, חקירה), קרא 'ריגולטו', "מה אתם,
יאהוד?"
"שתוק!"
"הנה תעודות הובלה וכניסה לנמל יפא. הנה, קרא!"
"אתה אל תזוז", צעק אחד הצעירים.
"אתה עדיין צעיר ואתה צריך ללמוד נימוסים", פנה אליו "אבו
דורא", "האם זה נאה לחקור כך בני ערב טובים, שכל חטא שלהם, שהם
יצאו חיים מיפא?"
"ומנין לי, שאתם לא בוגדים. גם ביפא יש בוגדים."
"ליש אנתה בתכול  היכ?" (למה תדבר כך?), התפרץ 'ריגולטו'.
"קודם קרא מה שכתוב ואחר כך תדבר".
"אעישה! אעישה תעלי (בואי), קרא 'המנהיג'.
אישה זקנה שהגיעה מיד, שאלה בצניעות ובלחש:
"ומה אעשה?"
"קראי, מה כתוב כאן?"
"אמר. כתוב, כי הם יכולים להוביל תפוזים וירקות וכל סחורה
ולהיכנס לנמל."
"מה שמך?"
"מוסתפה", מיהרה הזקנה להסביר.
"את שתקי, אותו שאלתי."
"מוסתפה עלי, אבו חמד".  ענה במהירות 'ריגולטו'.
"יא אעישה, נכון."
"נכון", אישרה הזקנה, "הכל נכון!"
"ואתה" פנה אל  "אבו דורא", "איפה תעודת זהות שלך?"
"תעודתי אבדה!"
"אבדה? אז אתה נוסע בלי תעודת זהות ומי אתה?"
"אני תייסיר צאלח עצל, אבל דודי הוא "אבו דורא" המפורסם. אל
תאמר לי, שלא שמעת על דודי, כי אם אבוא מחר עם דודי וה'שבאב'
שלו, תדבר אלי בכבוד רב.
"איך אני יכול להאמין לך ואין לך הוכחות? ואיך תעבור את העמדות
של היאהוד?"
"יאהוד?" ירק "אבו דורא"  על האדמה לאות זלזול. "יש לי
רשיון.."
"ורשיון, שכל יהודי מבין", הוסיף 'ריגולטו'.
"מה? יהודים כתבו לך רשיון?"
"הוא מובן לכל אחד, גם למי שלא יודע לקרוא. אתה רוצה לראות
אותו?"
"תראה. אעישה!"
"רשיון שלי הוא לא בשביל  גברת מכובדת. רק לגברים! גם אתה תביו
את הרשיון שלי."
"אבו דורא" נתן סימן ל'ריגולטו' ולפתע שלפו שניהם בבת אחת
אקדחים והצמידו אותם לבטנו ולראשו של המנהיג.
"אתה רואה, איזו 'רוכסה' (רשיון)? כל אחד מבין אותה ומרגיש,
נכון?"
"מה שאלה" (מה שירצה אללה), קראו החוקרים בהתפעלות."
"קחו את  ה'רוכסה' ממני", קרא המנהיג, "היא בהחלט מספקת
אותי."
"ילדים" קראה לפתע אעישה בקול גדול, "האם אתם לא מתביישים. הנה
אתם עומדים ליד ביתכם ונובחים בקול רם, במקום להזמין את
גיבורים של ערב ולהגיש להם ספל קהוה."
"תהיינה ידיך בריאות, אישה טובה, אך לפנינו עוד דרך ארוכה.
נקווה  שאם נבוא לכאן פעם שנייה, תקבלו אותנו יותר יפה."
"אנשאללה בס'יר כיר" (אם ירצה ה', יהיה טוב),הפטירו החוקרים.
אינשאללה! ערב טוב!"
"ערב טוב, לכו בשלום! אללה ישמרכם!" ענו במקהלה.
כאשר התרחקו, סיכם "אבו דורא" את האירוע:
"גמרנו עם  ה"סקטור הערבי" ועתה נצטרך להתגבר על אחינו
היהודים, חשדנים יותר".
"די לצרה בשעתה", ענה  'ריגולטו', "אני מקווה, שהם לא יתעצבנו
ולא יפתחו  מיד באש".
"אל תדאג, הם צריכים למסור דין וחשבון על כל כדור שירו..בכל
אופן לא נסמוך על הנסים. כשרק תראה את "היוצק", אל תחפש את
השומרים ותתחיל לצעוק: "שמע ישראל" ו"עם ישראל חי!"
"שמא נשיר: "חיילים אלמונים הננו בלי מדים?"
"שלא תעיז..עם ישראל חי!!" קרא לפתע "אבו דורא" בקול רם.
"הורידו את הרובים, חברייה!  לא לירות!!  אנחנו יהודים
כמוכם!"
"שמע ישראל, עם יהודי, עם אחד!" הצטרף אליו 'ריגולטו'.
"עמדו במקום, עד  שהמפקר יבוא", קראו הזקיפים, "מנין אתם
באים?"
"מיפו"
"מיפו? ומה עושים יהודים, כפי שאתם אומרים ביפו?"
"הסתכלנו, איך בניין ה'סראיה' מתפוצץ ועוד כמה בתים וגם ערבים
בהם. מחר בטח תקראו פרטים על כך ב"דבר" בעמוד הראשי."
"כלומר.. זאת..עבודה שלנו.. כלומר לפוצץ את ה'סראיה' הארורה?"
"מאה אחוז, שלנו!" ענו בקול אחד 'ריגולטו' ו"אבו דורא".
"עבודה עברית", סיכמו  הזקיפים, אך הנה בא המפקד. הוא ישמח
לשמוע בשורה כה משמחת. אולי הוא יזמין אתכם לאוהל שלו ויכבד
אתכם בכוס קפה מהביל?"
"מזל לא יאמין לנו, אם נספר לו, איך מפקד "היוצק" שמח בעבודה
שלנו ואפילו יצק לנו כוס קפה", לחש 'ריגולטו'.
"והזקנה, שידעה טוב מאוד, מי אנחנו ושיקרה למעננו" לחש "אבו
דורא", כנראה שגם עליה נמאסו תושבי הסראיה החדשים."
"כל הגורמים הם תמימי דעה, שטוב שה'סראיה' חוסלה" סיכם "אבו
דורא".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אני לא מאמין
ביחסי מין"

פדופיל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/7/04 20:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריה חורשי

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה