"במדינה נורמלית היו נותנים לו מדליה!" (עממי)
"לא נמאס לך כבר מפוליטיקה ורוצחים?" (שאלה קלאסית)

הלכנו לקניון, אני והילד. בכניסה עמד המאבטח, טיבטי, עם תוית
"צדוק ויינשטיין ניקיון אבטחה ומוצרי חשמל". אחרי הבדיקה
האנאלית (לילד ויתרו, כי הוא מתחת לגיל 7) הילד התחיל לנג'ס
שהוא רוצה משהו מתוק. עם הפתעה בפנים. נו, אתם יודעים. הביצים
האלה. מצאתי חנות ממתקים. בכניסה עמד מאבטח איסלנדי עם השם
"ארנסט כהן אבטחה פיצוחים וחיות מחמד". קניתי לילד ביצה אחת.
הוא קילף את הנייר וזלל את השוקולד במהירות של אפאצ'י, שחג מעל
עזה ואז הוציא את ההפתעה.
הייתה שם בובה קטנה עם כיפה ונשק אוטומטי ועוד בובה אחת קשורה
בידיה.
- "מי זה?"
- "לא יודע, אבא. תקרא בנייר".
בנייר היה כתוב שזה יורם שקולניק. והתאריך ליד-23.3.93.
נזכרתי. היה פעם אחד כזה. ישב קצת בפנים. היום הוא מנהל ישיבה,
היה כתוב. מדהים.
"מאיפה הרעיון לשים אותו בביצה?" שאלתי את המוכר.
"זה עכשיו הסדרה החדשה של גיבורי ישראל. יש עמי פופר, ברוך
גולדשטיין, יגאל עמיר".
- "מה איתו באמת?"
- "נדמה לי עבר לקדיתה. הוציא כמה ספרים. יש גם את הסדרה
הפסיכופטית. רעי חורב, אלי פימשטיין, ארבל אלוני".
- "מה עם החבר שלו?"
"באמריקה. פתח עסק של גלידות", פיהק המוכר.
"יש לך את כולם, חמוד?" שאלתי את הילד.
- "לא הכל. אני עוד צריך להשיג את עמי פופר".
- "אתה יודע בכלל מי הוא היה?" החלטתי להעמידו למבחן בקיאות.
- "בטח. הוא רצח 7 ערבים בראשון ב20.5.90. היום הוא מקובל בבני
ברק".
"מדהים", שרקתי בהתפעלות. איזה ילד חכם!
המוכר הניד בראשו. הלכנו הלאה לחנות צעצועים ושם עמד טטרי עם
הכיתוב על חולצתו "הרברט בוסקילה גביית חובות אבטחה ושיאצו".
היה להם משחק חדש, פינוי של התנחלות כולל חיילים ומבנים לא
חוקיים להריסה מול המצלמות. בסגנון לגו. הייתה גם זירת פיגוע.
אוטובוס, זק"א, אמבולנסים, עיתונאים, פוליטיקאים. מדהים. כל כך
מדויק. עד לפרט האחרון. כשאני הייתי קטן לא היה כזה כושר המצאה
ומסחר. הילד בחר את קו 18 מה- 25.2.96. אח"כ אכלנו
במקדונלד'ס.
כשיצאנו בחוץ היה נעים. קבצן מכפר סבא וקבצן מרמת השרון (היה
כתוב בשלטים שלהם משהו על אי תשלום משכורות) ישנו על המדרכה
בשלווה ליד הדוכן למען זכויות בעלי חיים. שוטרים רדפו אחרי
ניגרי וסרי לנקאי עם רובי הרדמה וכלובים בלי לעשות הרבה מהומה.
אוטו של זק"א עבר ועליו הכתובת "בדרך לעוד לקוח מרוצה". ילד
ערבי מכר מציתים וסמרטוטים למימון עזיבה מרצון. אנשים התווכחו
עם אחד עם כיפה, שאמר שלא צריך לפתוח את הקניון בשבת.  
"למה הוא רוצה שלא יהיה פתוח?" שאל הילד.
- "כי הוא לא מקבל את החופש שלנו. אבל זה בסדר, אנחנו חזקים".

- "באמת, אבא?"
- "בטח. אתה רואה שכל האנשים באים לפה? אנחנו שומרים על החופש
שלנו. איש לא יפגע לנו בקניות בשבת או באוכל שלנו".
הסתכלנו על השלט שהיה תלוי ליד, שבו ילדה בת 12 בביקיני
וסיליקון עשתה פרסומת לארטיק טופו חדש. בשלט לידו הייתה ילדה
בת 9 בחזייה ותחתונים בפרסומת לסלולרי החדש, בהנחה לצעירים
מתחת לגיל 14. בחור אחד התווכח עם בחורה לידנו. שני גאים
חבוקים אחד בזרועות רעהו עברו ממול ואיש אחד אמר להם "אתם
מגעילים אותי! תתביישו!".
- "אבא, למה הוא אמר את זה?"
- "כי הוא איש חסר סובלנות", הסברתי לו בנימה חינוכית. "אסור
לדבר ככה".
- "למה?"
- "צריך לקבל את כל אחד. גם אם הוא שונה".
הילד נענע בראשו בהסכמה והביט אל גופת הבחורה, שקודם התווכחה
עם הבחור, שעכשיו הייתה שרועה, ראשה רוסק בגרזן. הדם שטף את
המדרכה, מלטף את האבנים וזורם לאיטו כמו נהר מבריק.