אני עוד כאן
עם מה שמובן לי... ומה שעוד לא מובן
קודחת בעצמי... פוערת מנהרות
פורצת לי דרך לדמעות
גם לאלה שכבר יבשו
וגם לאלה שנואשו
רק ממקום נקי... יהיה חדש
רק בדממתי... אלחש
כדי שאשמע
כדי שתשמע
שלא נאבד זה את זו בתוך כל הרעש
שלא תשכח לחבקני בלילות
שלא נפסיק את הצלילות
בעיניים... בשמיים שלנו
בתוך השדות שאהבנו
ואני מאמינה ומתוקה
ושקטה ומחכה
וכל מה שצריך שאהיה - הנני
כל מה שאני
בתוגתי... בכמיהתי
בתשוקתי... בשתיקתי
במערומיי מול עיניך
בלבי החשוף
למכה... או לנגיעה רכה
אל מול כאב הזמן והמרחק
וריקנות פרידות הסרק
שהרי אינני, בלעדיך
מי שכבר התמלאתי, איתך
ולא יכולה עוד להיות
מי שיכולתי... והייתי...
ולא רוצה עוד להיות
בלי מה שרציתי.

הכל נשטף ממני והולך
ואני עוד כאן
לראות שאני עוד כאן
אחרי המבול הגדול
אחרי הכל.


(22.3.2002)