עכשיו, כשכבר למדתי
כל מה שאנשים לא יודעים לתת
מתבוננת בעצמי ושואלת
ומה שונה בי? מה באמת?

ועם השנים, אני צומחת
בשקט, בענווה, אל האור
היו בי מקומות שפתחתי
ויש שאולי עוד אסגור

ומה יהיה בי לתת לך?
שהרי אני רק אשה
פוריה וחמה, חלשה, חזקה
עגולה ורכה וקשה

ואולי לא אכבוש את הבכי
ואולי יימלטו לי פחדים
ואולי בצחוקי אספר הכל
ואולי לא אלד ילדים

ו... עם השנים מבטי מתרכך
ואותי אני מלטפת
לוקחת לי חופש, להיות יפה
כילדה, לעצמי אוהבת

בשתיקה  מביטה בי, כל לילה ויום
בקשב, באמון, בסליחה
יש בי המון, כפי שאין בי המון
והרי כל שאני הוא, שלך.



(28.4.2002)