הכל היה שם, איתנו
אבל סביבנו לא היה דבר
שקט של אי בודד.
באין כל מחיצות
בעירומך, רעדתי אני
מעורבבים
נמסכים זה בזו
כלים שלובים,
אנשים שלובים.
קראת לי
אחזת בי
נתת לי, את צערך
על הארץ הנחנו משאך
חיבקנו את עצמך
כמה שווה כל דמעה?
כגשמי הסתיו לשדות צרובים
כתקווה שאחרי כהיון היאוש
כמשקלה בזהב
כאהבתי אליך
לא יכולתי לבקש יותר
משנתת לי היום
כשבכית.
(13.6.2002)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|