עופר ליברגל / אהובתי |
שוב ושוב אני נאלץ לברוא אותך
ממילים עדינות שאני שומע ברחוב
ממבטים גנובים בפנים או שמיים
מלחישות וצחקוקים החולפים לידי
מעלי שלכת בארץ נטולת סתיו
משינה חטופה באוטובוס דחוס
מכל דבר שרגע אחד הוא כלום
ורגע אחר הוא את
טהורה וצנועה כשהיית מבראשית.
מתי כבר תהיי בראשי ליותר משנייה
כדי שאוכל לדעת אם אכן יש בך
את כל הכוחות הדרושים למאבק מול
בדידותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|