המכתב הבא מופנה לבנאדם שעד לא מזמן היה חלק מחיי והיום הוא
כבר לא:

"אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותך, יום חמישי, לילה,
בחוף, דיברנו, צחקנו, היה נחמד.
ביום למחרת יצאתי עם חבר טוב שלך אבל זה פשוט לא היה זה.
איכשהו, אני לא יודעת איך, נוצר ביני לבינך קשר, ישבנו בחוף
כמה ימים אחרי זה, הייתה לנו שיחה ארוכה על החיים, הסתכלנו על
הכוכבים, התנשקנו, היה נחמד.
לאט לאט הקשר בינינו התהדק אבל אף פעם לא הגדרנו אותו, למרות
שכששאלו אותך אם יש לך מישהי אמרת שכן, בוודאות שכזו, ועוד
אמרת את השם שלי!
אחרי תקופה קצרה של הנאה מטורפת אחד עם השני, התחילו הויכוחים
הקטנים, שהובילו למריבות גדולות, שבסופו של דבר התפוצצו לנו
בפנים.
עבר שבוע, פלוס מינוס, מאז המריבה האחרונה שלנו ואני עדיין לא
מבינה איך יכולת לדבר אליי כמו שדיברת.  העמדת לעצמך מטרה,
להרחיק אותי ממך, והצלחת, קיבלת את מה שרצית. עשית את זה בכך
שפגעת בי, עקצת אותי כל הזמן, הצקת... והכל בכוונה, מה שהכי
כואב, אחר כך אתה בא ומתנצל ואתה מצפה שאני אסלח לך?! למה? כי
אתה יפה?! אז  אני מצטערת לומר לך שיופי זה לא הכל בחיים ובטח
שלא אצלי ואתה יודע את זה.
אתה שקרן!  תמיד אמרת שאתה לא מסוגל לשקר לי וגם אני לא הייתי
מסוגלת לשקר לך, רק שאני באמת לא שיקרתי לך.
העזת לבוא אליי בטענות שאמרתי דברים, רק שגיליתי שאתה הוא זה
שאמר אותם. היית צריך להיות יותר חכם. אם הייתי יכולה הייתי
מוחקת את היום שהכרתי אותך ואת הקשר בינינו, חוסכת מעצמי
פגיעה. אני עדיין לא מבינה איך אתה יכול להיות כל כך צבוע? כל
כך שקרן? אולי בגלל שאני ההפך הגמור ממך. אתה ילד קטן שלא מבין
ש... עונת המשחקים נסגרה מזמן!

לפני כמה ימים ראיתי אותך, בפעם הראשונה אחרי המריבה הגדולה.
חשבתי שכשאני אראה אותך זה לא יפריע לי בכלל, אבל גיליתי כמה
טעיתי. כשראיתי אותך, רציתי לקבור את עצמי איפשהו, לא יכולתי
להרים את הראש, הרגשתי כל כך מושפלת, כל כך כעוסה ופגועה, אז
קברתי את עצמי בין החברים, רק כדי שלא יהיה לך הצ'אנס לראות
אותי, אבל אני בטוחה שראית...
אתמול ראיתי אותך בחוף הים, עברנו אחד לשני, אבל עצרת לומר
שלום לחברה שלי, נעמדתי לידכם לכמה שניות ואחר כך המשכתי ללכת,
לא יכולתי לעמוד לידך ולהתנהג כאילו אנחנו לא מכירים, כאילו לא
היה בינינו משהו לעולם. היה מתח באוויר שאפשר לחתוך עם סכין,
לפחות זה מה שאני הרגשתי.
בעיקרון זו הייתה ההחלטה שלי להוציא אותך מהחיים שלי, להתנהג
כאילו אנחנו לא מכירים.
אני לא מבינה איך פעם היינו מסוגלים לדבר אחד עם השני על הכל
והיום אני לא בטוחה שאני רוצה לדבר איתך.

אתה בטח שואל את עצמך עכשיו, למה אני כותבת את המכתב הזה אם
אני לא רוצה אותך בחיים שלי?!
תאמין לי שאפילו לי אין תשובה לשאלה הזו. אולי כדי לפרוק את
הכעס שלי עליך, אולי כדי לפרק את המתח, הכעס והגעגוע שנוצרו
כשנפגשנו אתמול בחוף הים ואולי בגלל חילופי המבטים. אני באמת
לא יודעת.
התנהגת כמו מניאק ופגעת בי מאוד, אז הגיע הזמן שאשתמש בעצתי
אליך ואתעסק בדברים יותר מציאותיים, לא אחיה בתהיות של למה,
כמה ואיך, אתה פשוט לא שווה את זה!

הפעם אני מוציאה אותך מחיי, אחת ולתמיד!