אתה יושב בחדר חשוך
ועדיין
כלום לא השתנה
אותו בוקר שמריץ סרטים חדשים בראש המעוות שלך
אותה מחשבה מה
ובעיקר איך
ופחדים שכבר לא מוצאים את המקום שלהם
ואולי גם לא ימצאו יותר.

כן
אני יכולה לחשוב שעות על מה שעוד נשאר
אני אגיד: "לחפש מה שעוד נשאר"
בלי ש
לפעמים גם מילים קשה לי למצוא. (יש מילים שעדיף לא לצעוק
אותם)
זה לא שנגמרו הדברים שמרגשים אותי
פשוט כבר נגמרו לי הכוחות לחפש אותם
זה לא שנגמרו לי המילים
פשוט גם ביצירה יש תקופות בוסר
נבל
נבלתי
דיכאון
חיוורון
פעם רק לכתוב את זה היה הדבר שהכי הפחיד אותי בעולם
והיום אני כבר לא מסוגלת לבכות
לפעמים אני צריכה לחשוב על הדברים הכי נוראיים
ועדיין משהו חסר.

בשבע וחצי בתחנה המרכזית
אישה שבכל בוקר עוברת ומבקשת סיגריה
נוסטלגיה בתחפושת של בני אדם
וספר שירה
מוחבא עמוק עמוק בתוך התיק
רק כדי לתת לי הרגשה שמשהו מאז עוד נשאר.