הגשם התחיל לרדת מוקדם באותו היום, בהתחלה גשם דק מהסוג שלא
ממש גורם לך להירטב אלה להיזכר בחדרי חקירות ושיטות עינוי
סיניות מסרטים ישנים. כעבור שעה התחזק הגשם, טיפות גשם גדולות
החלו נושרות מהשמיים, נדמה כי אלוהים שפך את חמתו בשנית על בני
האדם באותו הבוקר. פקד משה חזות ישב במשרדו בתחנת המשטרה. לא
היה למשרד הזה את הקסם של תחנות המשטרה הקודמות בהם שרת הפקד,
הוא נזכר בתחנה הקודמת בה הוא שירת, תחנת מעונה. תחנת משטרה
שהוקמה עוד בתקופת הבריטים: אבנים כבדות, ריח טחב והיה קר הרבה
יותר. הקור היה נדבק לאבנים, כמו מסטיק ישן שנדבק למכנס ולא
ניתן עוד לגרש אותו משם. המשרד בתחנה במעלה אפריים נראה סינתטי
לעומת הזיכרונות הללו. בין קירות הגבס ויעדי המשטרה אשר היו
תלויים על הקיר מאחוריו הרגיש הפקד שהגיע הזמן שהוא ימשיך
בחייו, הוא היה בן ארבעים ושלוש מבוגר כבר מכדי להיות פקד
ועדיין הוא הרגיש מספיק צעיר כדי להמשיך לחיות. הוא לא רצה
להישאר כאן יותר.  נותרו לו עוד מספר שנים עד ליציאה לפנסיה,
בראשו התרקם לו הטיול מסביב לעולם, טיול שחלם עליו עוד בהיותו
ילד. כבר חצי שנה שהוא בוגד באישתו, נדמה לו שגם היא ידעה מזה.
במקום קטן שכזה לא ניתן לשמור דברים רבים בסוד, הוא הבין שהוא
כבר לא יתקדם יותר, נדמה לו שגם אשתו הבינה זאת.
הגשם ירד בעוצמה, טיפות גדולות ששטפו את מורדות הרי השומרון
מאבק הקיץ הארוך, מתאחדות לפלגי מים בדרכם לירדן. האדמה החרסית
מונעת מהם לחדור לתוכה. מותירה את המדבר בשיממונו. רועים אשר
מיהרו לחזור עם עדריהם מאימת השיטפון המתקרב מצאו בדרכם גוש
בטון ורגל היוצאת מתוכו כתמרור המכוון את הדרך במדבר.
שעה וחצי חיכה הפקד לניידת של מז"פ שתגיע מאריאל, תשעים דקות
בגשם ששטף את הבקעה באותו היום, לא היה מזה כלום עם הגשם של
ימי ילדותו במרוקו שם היו הילדים יוצאים לרחובות מושיטים את
ידיהם לשמיים מנסים לגעת בעננים.
הפקד ביקש לקחת את גוש הבטון לתחנת המשטרה, אבל השוטרים התקשו
להרים את גוש הבטון לתוך הניידת, לבסוף שלושה שוטרים באמצעות
פטישים עבדו תחת הגשם על חילוץ הגופה מהבטון.

עליזה מזרחי, נשואה בת 37, יש לה שתי בנות הקטנה בגן, הגדולה
בכיתה ד'. פקד משה הכיר טוב מאוד את בעלה, חיים, הוא עבד
במועצה המקומית ושיחק בקבוצת הכדורגל.

"מה עניינים חיים, אתה רוצה לשתות משהו, קפה שחור, נס?", פקד
משה נכנס לחדר החקירות, חיים ישב שם בעיניים אדומות מעשן
סיגרית טיים. "אני לא מאמין שזה קרה לי, אני לא מאמין" הוא
מלמל לעצמו.

"מכה, אה? איך אתה מסתדר עם הבנות?"

"דיברתי עם אימא שלי שתאסוף אותם היום, הן לא יודעות עדיין
כלום"
"אני מבין שהיו לכם קצת בעיות בזמן האחרון, לך ולעליזה?" הפקד
חשב על אשתו חודשיים הוא לא שכב איתה, לא פעם הוא חשב על לעזוב
את הבית. אבל זה מקום קטן כאן, כולם מדברים. הוא חשב על הילדים
שלו, גם ככה יש להם בעיות בבית הספר.
"תשמע למי אין בעיות, אתה יודע איך זה אתה מתחתן, ויום אחרי
החתונה אתה שואל את עצמך איפה הבחורה שהכרת לפני זה, ממותק של
בחורה, היא הפכה להיות אימא שלה. אתה צריך לראות מה היא עושה
לי, חיים תעשה ככה, חיים תעשה ככה, ושום דבר לא בסדר. כל דבר
שעשיתי בשבילה לא היה טוב, 'תראה את אח שלי דני איך הוא מפנק
את אישתו, תראה את אח שלי יוסי', ואני כלום. מה שאני עושה, זה
כלום, ראית את הבית שבניתי לה, אבל לה כלום לא מספיק. אני רוצה
מרפסת, אני רוצה מטבח יותר גדול כלום לא מספיק לה"

"ואתמול הרגשת שאתה לא יכל יותר?"

שוטרת גבוהה במדים מעומלנים נכנסה לחדר "הפקד יש לך טלפון",
חיים הרים את מבטו וסקר את פניה השחומים והנעים, את הצווארון
המקופל ואת שרשרת הכסף שהסתתרה מתחתיו.

"שרית, את לא רואה שאני באמצע משהו כאן" פקד משה הרים את
קולו.
"כדאי שתענה זאת המנהלת של הבן שלך", שרית יצאה וסגרה אחריה את
הדלת בקול רעש גדול.

"בוקר טוב ציפי, איך אני יכל לעזור לך?"

"אני מבינה משה, שיש לך בעיות בבית עכשיו, אבל המצב הזה עם רמי
לא יכל להימשך עוד, בסוף לא תהיה לנו בררה ונצטרך להרחיק אותו
מבית הספר."

"ציפי תדעי לך שאני מבין אותך לגמרי, אני אטפל בעניין, דיברנו
על זה בבית ואנחנו יודעים איך להתמודד עם הבעיה. מה עם בעלך,
איך הוא מתכונן לבחירות? אני יודע שאנשים מדברים עליו בישוב
אבל כאן בתחנה כולנו תומכים בו, הוא היה ראש מועצה מצוין. אל
תדאגי לרמי אני כבר אטפל בו, ודש לבעלך."

"אתה רוצה עוד כוס קפה חיים? שניה אני חוזר אליך", הפקד יצא
מחדר החקירות, סוגר אחריו את הדלת בזהירות. "אני מצטער שרית,
לא התכוונתי לצעוק עליך, את יודעת איזה בלאגן יש לי עכשיו עם
החקירה הזאת. אני מבטיח לך שכל זה ייגמר אני אקח אותך לאיזה
מקום שקט רק אני ואת, אה, מה את אומרת על זה?", שרית חייכה
ברכות והורידה את עיניה, "הנה, ככה אני אוהב אותך, ותכניסי לנו
שתי כוסות קפה פנימה".

"אז מה יהיה עם הקבוצה השנה חיים, אולי תנצחו פעם אחת לשם
שינוי"
חיים לא חייך, הוא הדליק סיגריה נוספת.

"טוב, בוא נחזור לעניינינו, מה קרה אתמול, אתה יכל לספר לי."


"כבר לא יכלתי עם זה יותר, היא התחילה לרדת עלי ליד הפועלים,
תביא קפה, תעשה לי ככה אבל אלו דברים שאני כבר רגיל אליהם. אתה
יודע הפועלים מחייכים, אני מנסה להתעלם, ואז היא התחילה לדבר,
אתה יודע על מה, עלי, ככה במיטה. אתה לא גבר אתה, ואתה ככה,
וככה, אתה מבין אותי, בסוף פתחתי אליה את הפה, לא יכלתי יותר,
מי היא שתדבר אלי ככה, השמנה הזאת, עשרים קילו היא עלתה, ואני
שתקתי, פעם אחת לא בגדתי בה, פעם אחת. מילה אחת רעה לא אמרתי
עליה כל החיים, וככה היא מתייחסת  אלי, היית צריך לראות איזה
שקט נהייה, הפועלים חזרו לעבודה, היא השתתקה, נכנסה להלם, ואז
היא התחילה לצעוק, 'אני עוזבת אותך אני חוזרת לאימא שלי, אתה
לא גבר אתה, איזה בעל אתה', וכאלה, אז אמרתי לה טוב תלכי."

"וזהו, ככה היא הלכה, זאת היית הפעם האחרונה שראית אותה?"

"כן, היא התעצבנה, זרקה כמה דברים לתיק, והלכה."

"איך היא הגיעה לתחנת אוטובוס?"

"תשאל את פיראס, הקבלן, הוא לקח אותה."

אל חדר החקירות הוכנס הקבלן הערבי, היה זה חדר נוסף העשוי
מקירות גבס באחד מהקירות הותקנה מצלמה. במרכז החדר עמדו שולחן
ומספר כיסאות, הקבלן הושב על אחד הכיסאות והאזיקים הורדו
מידיו.
הפקד הסתכל מסביב, לא הרבה אנשים הוכנסו לחדר בשנה האחרונה. לא
היו הרבה בעיות בישוב, קצת גנבות בעיקר של ילדים ואולי קצת
סמים, לא משהו שהיה צריך את חדר החקירות בשבילו, את הכל אפשר
היה לסגור בשיחה על כוס קפה וסיגריה במשרד. אבל עכשיו רצח,
הפקד התחיל להרגיש את החום חודר לעצמותיו את התשוקה הישנה
שגרמה לו להתגייס למשטרה, הוא התגעגע לשנים הראשונות בתור שוטר
פשוט. כאשר הוא רק התחתן, מבלי משים הוא העביר את ידו בשערו
סופר את השינויים.  

"אני עובד בישוב כבר שש, לא שבע שנים בניתי כאן הרבה בתים,
אפילו את הבית של ראש המועצה אני בניתי. זאת הפעם השנייה שאני
עובד אצל חיים בניתי אצלו את הסלון וחדר השינה, ועכשיו אני
בונה לו מטבח. יש לו אישה קשה לחיים הזה, קשה. כל היום מסתכלת
עלי אומרת לי תעשה ככה, תעשה ככה, אני רוצה את הקיר כאן, אני
רוצה את החלון שם. היא אומרת לי 'פיראס אני רוצה שהכל יהיה
שווה', איך אומרים אצלכם סימטרי, שלשום היא באה אלי אמרה לי
לשבור את הקיר, להגדיל את הכל בחצי מטר, אמרתי לה גיברת, אי
אפשר ככה. היא אמרה לי 'אם אתה לא יכל אז נביא מישהו אחר'. מה
אני יכל לעשות יש לי שישה ילדים, שברתי את הקיר התחלתי לבנות
אותו שוב. אבל תאמין לי, אני יש לי מזל שאני רק קבלן, בא
והולך. בעלה הזה בחור טוב, הכל הוא עושה בשבילה. איך אומרים
אצלנו, זה יש לו ביצים של יונה, ככה קטנות. אצלנו אומרים על
הגבר שהוא צריך להיות כמו קפה, חם וחזק אבל זה כמו כבשה מהה,
מהה.
כל דבר שהיא אומרת לו הוא רץ ועושה 'כן, עליזה, אין בעיה
נשמה', כל היום היא שולחת אותו. 'תכין קפה לפועלים, לך תביא את
הבנות, לך לקניות' והוא אין בעיה נשמה אין בעיה, וואלה כמו
כלב.
קפטן, אני רואה אתה בחור טוב, אישה כזאת צריך לחנך, גבר צריך
להיות גבר. אצלי בבית יש לי שתי נשים, למה שתהיה תחרות, כל
הזמן הם רבות אחת עם השנייה, מי תהייה יותר טובה אלי, חיים הזה
בחור טוב, לא מגיעה לו אישה ככה.
אתמול סיימתי לעבוד על הקיר, ראיתי את הגברת עליזה, הולכת עם
המזוודה אמרתי לה, בואי גברת, יורד גשם, בואי אני אקח אותך
לשם. היא עלתה לאוטו, ישבה לידי. אמרתי לה על תדאגי יהיה בסדר,
גם לי יש בעיות עם אישתי, לך יש בעל טוב, חיים, אוהב אותך, את
תראי כמה הוא אוהב אותך. הורדתי אותה בתחנה והמשכתי, בחזרה
לכפר."

הטלפון על השולחן צלצל בצד השני היה החוקר ממשטרת אריאל, "פקד
משה, הכל נכון, מצאנו סימנים מהבגדים של המנוחה ברכב של הערבי,
כמו כן מצאנו שרידים מהרכב על המנוחה, אתה יכל לעצור אותו."
פקד משה יצא מהחדר, כבר לא הייתה בו התרגשות, הפרשה הסתיימה.
עצרו את הקבלן הערבי, בערב הוא יחזור הביתה לאישתו הם יצטרכו
לעשות משהו עם הבן שלהם רמי, המצב לא יכל להמשיך ככה, בסוף
יזרקו אותו מבית ספר, הגשם הפסיק לרדת, באדמה נפערו כבר
החריצים מחכים לגשם הבא שירד, הדברים לא יחזרו להיות כמו בעבר.
הטלפון צלצל שוב במשרד, הפקד נעצר שנייה ואז המשיך בדרכו.
שהפקידה תענה.