בנימנום עצל של
שנת צהריים
גיל 88
מתוך חלום
חיוך דק דק
והופ אני בצד השני


בסימטה חשוכה
ניחוחות זבל
ומיץ שתן חמוץ
היקום נוחת על עורפי
בכל כובדו
אני שומעת
הכל




בתוך גופי
צי של ספינות מלחמה זעירות
מפזרות מלאכי חבלה בתוכי
כשהעין נירקבת
אפשר לראות את התהליך
מטלטלת את הראש
האוזניים נופלות
השיער צונח
הריסים מתפזרים
השיניים מתפוררות
מהאף היפה שלי
לא נותר דבר זולת
חור פעור לשמיים הלבנים


כבר לא נישאר מקום לתקוע בו המחט
עד כדי כך
כולי חורים חורים
ואין מזור


לתוך המוח היא נעצה את החוד
ושיחררה את החומר
שמעה איך הדם צורח
והרגישה איך היא
קורסת לתוך עצמה
הרבה זמן  ציפתה לרגע הזה
הזרימה הסופית


פותחת לעצמה את הורידים בסקרנות
מקווה למצוא כל מה שאיבדה
שניה ראשונה
בשר כחול אין דם
שניה אחר כך
חמים הוא פורץ
גייזר פעימות הלב
והיא אוזלת


כשנסעה לרופא הנשים
בקריית שמונה
הסתכלה בשמיים הכחולים
נקודה שחורה מתקרבת
במהירות הבזק
פגישה מדוייקת
איחוד ברזל ודם
תירכובות מרתקות
אי אפשר להמשיך עוד


בשעת כעס חמה מאוד
חשה שהכל סוגר עליה
הלב התכווץ לתוך עצמו
ולא התרחב שוב
העולם מיטשטש
והיא שומעת יבבה חרישית


כשהוא תפס אותה מאחור
וחסם לה את הפה
ולחץ לה על הגרון
ושיתק לה את הגוף
היא כבר לא חשבה שהיא יכולה הכל
לתוך אישון העין שלו
היא חדרה
מותירה אחריה
הרס מוחלט
ופורשת


בשדה הקרב
לבדה בין כל המתים
היא ירדה על הברכיים
שלפה חרבה הקצרה
נעצה שתי אצבעות
מעל עצם הערווה
ומשכה למעלה
כל הדרך


על כיסא נדנדה
ביום אביבי חמים
מכוסה שמיכת טלאים
על רגליה חסרות התחושה
מתבוננת במחול פירורי האבק
בקרן השמש החזקה
היא ביקשה כל כך יפה
קחו אותי אליכם
אני כל כך מתגעגעת
אז הם החזירו אותה הביתה


היא התניעה  את המכונית
עושה כל מה שצריך
רק בסיבוב החד
שנשק לתהום
היא לא הסתובבה
פשוט המשיכה ישר
הנפילה הזכירה לה
חלומות ילדות
ובפגישה רבת העוצמה עם אמא אדמה
היא נזכרה איך זה להיות מטאור
שיורד עד למטה