המשמעות של החיים - לא נראה לי שמישהו ממש יודע מהי. איך
להתמודד איתם - גם שאלה פילוסופית. הם מכשילים אותנו, מאתגרים
אותנו, מניעים אותנו...
השנה האחרונה הייתה השנה הקשה ביותר שעברתי בחיי. סבל שכמוהו
לא הכרתי מעולם. אם אתם תוהים - לא, זה לא היה משהו פיזי, אלא
משהו נפשי לחלוטין. רוח הפחד נכנסה בי, ועד היום אני לא יכולה
להצביע מה בדיוק הביא אותה.
חוסר יכולת לנשום, לחייך, להינות, לצאת - לחיות. דיכאון שתקף
אותי כל ערב וערב וחוסר שינה מוחלט בכל לילה ולילה. לקום בבוקר
ללא מטרה. לדעת שבצורה הזאת אני לא רוצה להמשיך.
מפחיד, נכון? לדעת שבכל שאר ימיי חיי אני אחיה בתוך קופסא של
פחדים וחושך, ללא כל סיכוי לצאת ממנה. ואז - פרשת דרכים.
עומדות בפניי שתי אפשרויות: האחת, לחתוך את הכל, לוותר, להרים
ידיים בפני הסבל הנורא הזה שהחיים הציבו לפניי. השנייה -
להמשיך לחיות, להילחם אפילו אם זה אומר לסבול עוד, לסבול עד
זוב דם. אלוהים יודע למה בחרתי באפשרות השנייה. להמשיך להילחם
ולדרוש את זכותי לחיות, כי הרי לשם כך אני כאן. והאמת - אני
עוד לא רוצה לוותר על החיים האלה. החלומות שלי גדולים מדי
והרצון שלי להגשים אותם עז מדי. אז הנה אני, ממשיכה הלאה.
הבעיות שהיו לי כבר נחלשו, למרות שהן עדיין קיימות. ובינינו -
תמיד יהיו בעיות. הרי אלו החיים.
עכשיו, אסור להתלונן הרבה, אסור להעביר את הזמן בבאסה ממושכת
ובדיכאון, הרי כל אחד מאיתנו מת לנצח את המכשולים שהחיים הציבו
בפנינו, ואני יודעת שזה מה שאני אעשה בסופו של דבר - אנצח.

בחרתי לחיות.