אלעד, גבר כבן ארבעים עולה לבמה, לידו יש כלב לבן עם 3 רגלים.
האיש לובש בגדים פשוטים, מתיישב על ספסל בלב הבמה. הבמה חשוכה
ורק הספסל מואר.
אלעד (פונה לכלב): "תגיד שוודי, אני פעם התעללתי בך?"
שוודי הכלב מסתכל עליו חזרה ונשכב על הרצפה.
אלעד (מסתכל לרצפה בייאוש): "תאמין לי שוודי, זה לא צריך
להיות ככה. הא? הכי טוב למות בפיגוע, נכון?"
שוודי מכשכש קצת בזנב.
אלעד: "תמיד חשבתי איך אני אמות. לא יודע, אולי תאונת דרכים,
אולי פיגוע, אולי בצבא... אולי ככה איזה סרטן או דום לב. הכי
טוב דום לב. במיוחד כשאתה ישן, לא? אתה הולך לישון - ולא קם.
בשביל מה לסבול? תגיד שוודי, הא? בשביל מה?"
שוודי מרים את הרגל האחורית שלו, ומלקק לעצמו את הביצים.
אלעד(אוסף כמה אבנים קטנות מהאדמה, בוהה באדמה, תוך כדי הטלת
האבנים על האדמה): "תגיד שוודי, איך זה לחיות כמו כלב? כאילו,
תראה את עצמך, מאז שאתה גור קטן, אני מטפל בך, עושה לך כל מה
שאתה צריך ורוצה, חיסונים, בית טוב, איזה חתיכת סטייק בשבת
בצהריים, טיולים... ומה אתה עושה בתמורה? חי! חי כמו כלב!
ובסוף, איך אתה מת? כמו כלב! אתה מבין? לא כמו בנאדם, עובד,
לומד, חי כמו חמור ומת כמו..."
(זורק את האבן האחרונה על האדמה, אומר בשקט) "כלב"...
שוודי מתיישב על שתי רגליו האחוריות, ומניח את ראשו על הברכיים
של אלעד.
אלעד (מלטף את שוודי קצת  ומפסיק): "אח, שוודי שוודי... תגיד
שוודי מי יטפל בך אם אני אמות עכשיו? מי יאהב אותך כמוני? הא?
חתיכת כלב דביל עם 3 רגליים. אתה חי בכיף 15 שנה, נהנה, מספיק
הרבה בחיים, אבל בנאדם? בנאדם נגדע. זהו, נגמר ותמיד אומרים
'תראה איך הוא מת מסכן - לא הספיק כלום בחיים'. אבל כשכלב מת?
שטויות, נקנה כלב חדש. תאמין לי שוודי, אתה יודע מה הכי טוב
בלמות? שלא שומעים מה שאומרים עליך אחרי שאתה מת. כולם משקרים.
תאמין לי, כולם משקרים."
שקט על הבמה.
אלעד (קם מהספסל לוקח את שוודי ברצועה): "יאללה שוודי, צריך
לזוז, עוד מעט ההלוויה מתחילה."
אלעד (יוצאים מהבמה): "בקרוב אצלנו..."
הבמה ריקה, נשמעת נביחה, ואז שתי יריות.
חושך על הבמה.