בלשכתו של מפקד החטמ"ר, אלעד ונתנאל עומדים מחוץ לחדרו, על מדי
א' עם כומתות על הראש. אלעד נראה מפוחד ולא רגוע ואילו נתנאל
עומד יציב וקורא פרק תהילים.
לאחר שסיים לקרוא את התהילים, פונה אלעד לנתנאל:
"אז מה אומרים לו? שירית? שמצאנו אותו, שהוא איים, שהוא רץ
לכיווננו? נגיד שהיה לו נשק וגנבו אותו אחרי שירינו בו? נספר
שהוא היה עם עוד אנשים? רעולי פנים? עם ילדים! הכי טוב ילדים!
תמיד יודעים שמחבלים מסתתרים מאחורי ילדים!!!"
נתנאל (ברוגע, מסתכל למעלה): "הכול בידי שמיים ידידי... אין
לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים..."
נתנאל קורץ לאלעד ומחייך. אלעד מתהלך הלוך ושוב ולא מצליח
להירגע.
קול בוקע מהחדר:"היכנסו פנימה".
נתנאל ואלעד נכנסים פנימה, מצדיעים לעבר בועז מפקד החטמ"ר
שיושב מאחורי שולחן.
בועז (מצדיע בחזרה): "חופשי".
בועז (מעלעל מעט בדפים שמולו): "אוקי, אני הולך לשאול מספר
שאלות ואתם הולכים לענות לי בכן ולא בלבד. ברור?"
נתנאל ואלעד: "כן המפקד!"
בועז: "סמוך לשעה 1500 הכוח מזהה בכיוון צפון מזרח דמות חשודה
הנעה לכיוונם"
אלעד (בחשש): "לא ממש לכיווננו המפקד, היא הלכה שם רחוק..."
בועז (מרים את ראשו מהדפים): "חייל! לא ביקשתי שתספר מה קרה!
תענה בכן ולא בלבד! האם הדמות נעה לכיוונכם?"
נתנאל: "כן!"
אלעד: "אה... לא ממש... כן בעצם... נראה לי שכן..."
בועז(מביט על אלעד במבט חודרני וממשיך להקריא מהדף): "לאחר
שזיהיתם את הדמות, פעלתם בנוהל עצירת חשוד הקבוע, אך המחבל
התנגד ואף התחיל לרוץ?"
נתנאל(בגאווה): "כן המפקד!"
בועז (רושם לעצמו משהו על הדף): "המחבל כיוון לעברכם נשק
וניסה לירות עליכם?"
אלעד:"כן..."
בועז (מרים את גבותיו, רושם לעצמו מספר הערות בדף, מניח את
הדף ופונה לחיילים): "סמל נתנאל כהן, ורב"ט אלעד לביא, לאור
הנסיבות שהובאו בפני ולאור הצהרותיכם כאן, אני נאלץ לפסוק
עבורכם שנה וחצי במחבוש. מיד ילוו אתכם למתקן"
אלעד ונתנאל (בתדהמה): "מה?!"
נתנאל: "המפקד! איך זה יכול להיות!?"
בועז (רותח כולו מזעם): "חייל! אל תדבר אלי ככה, לפני שאחמיר
את העונש שלך עוד! אתם שניכם שקרנים ולא רק שפגעתם באמון
החטיבה שלנו, גם הרגתם לוחם מסתערב ביחידה מובחרת, שהיה בשטח
לצורך פעילות מבצעית. הבחור לא היה חמוש ולא נשא תעודות מזהות,
מסיבות ברורות. הדבר היחידי שאתם יכולים לעשות, זה לשלוח מכתב
חרטה להורים שלו. ויש לו שם ל"מחבל" הזה שלכם, תומר פרקש,
מרחובות. עכשיו תצדיעו, ותעפו מפה אחת ולתמיד - אתם לא יודעים
באיזה בוץ סיבכתם אותי ואת החטיבה כולה!!!"
אלעד ונתנאל מצדיעים ויוצאים החוצה שפופים.