היה זה לקראת סוף חודש אוקטובר, בימים האחרונים בהם היה עוד
נעים להסתובב בטיילת שעל חוף הים, היתה זו הפעם הראשונה שחזרתי
לשם מאז שהלכת, התגעגעתי לליצן עם הבלונים, לשמוע את החיוכים
של עשרות האנשים שהיו שם, להסתכל על כל המתקנים, להישען על
המעקה ולהשקיף על הים. זה מצחיק איך שתמיד זה מגיע לזה, לאותה
תחנה, אליי ואליך, לגעגועים שלי, אליך אהובי, לזיכרונות הספק
מתוקים ספק כואבים, אני חשה סביבי שמחה, ואני בוכייה, בגללך,
למה עזבת אותי, איך העזת, לא ידעת שלא אוכל לחיות בלעדייך, אני
מסתכלת על הגלים המתנפצים על החומה, ואני רואה אותך, רואה אותך
בשקיעה, בירח שזה עתה מרקיע, בקצף אבוד בין האדוות.

עליתי על הגלגל הענק, אתך, כמו בסוף אוקטובר לפני 3 שנים,
בדיוק כמו אז, אתך, עם שמחה ענקית בלב, כי הייתי אתך, אתה זוכר
שסיפרתי לך שפעם ממש פחדתי מהגלגל הענק, ואתה לא האמנת לי, כי
בפעם הראשונה שהלכנו ביחד לטיילת עם ההורים שלך, אני עליתי אתך
לגלגל הענק וכל כך השתדלתי להראות לך שאני לא מפחדת כי לא
רציתי שתחשוב שאני סתם פחדנית, אבל כשעליתי על זה אתך, הרגשתי
מוגנת, בטוחה, בדרך למעלה הרגשתי כמו בפעם ההיא, האחרונה,
הסתכלתי מסביבי, הרגשתי אותך מחזיק את ידי, הרגשתי אותך איתי,
ואז זה הגיע לפסגה, והתחלתי לבכות, ואתה היית שם, ניגבת לי את
הדמעות, ככל הגלגל המשיך להסתובב, ואני בתוכו יורדת, נעלמת,
כלא היית, התמוגגת.

הליצן עם הבלונים הגיש לי בלון, וחייך חיוך עצוב, זה היה בלון
כחול, הצבע האהוב על שנינו, חייכתי בחזרה אליו, היה לו בעיניים
את הניצוץ שתמיד היה לך כשחייכת או כשעמדת לבכות, והמשכתי
ללכת.
הלכתי לכיוון המזח, מתבוננת בכפות רגליי, נזכרת ביום בו נשקת
לי לראשונה על הלחי, קנית לי צמר גפן מתוק וטיילנו על המזח,
הלכנו יד ביד, נתת לי נשיקה בלחי וכל כך התביישתי שכל הזמן
הסתכלתי על הרצפה. טיילנו שם פעמים רבות עד שנראה היה שהכרתי
כל זיז וסדק שהיה ברציף, כאילו שלכל סדק היתה משמעות מיוחדת
עבורנו, הגעתי לקצה המזח והבטתי לשמיים, חיפשתי את הכוכב שאמרת
שהוא יהיה רק שלנו ביום בו נשקת לי ראשונה על השפתיים, שעל
הכוכב הזה ניפגש כל לילה, לכל הלילה ונהיה ביחד תמיד ולנצח, כי
אף פעם לא רצית שניפרד, ונטייל ונדבר ונחייך ונצחק, אתה היית
המלאך שלי, והוא רצה אותך בחזרה, לקחת לי את המלאך אתה שומע?!
תשמור עליו טוב!!!

גם אחרי שהוא לקח אותך ממני, המשכת להופיע כל לילה, לכל הלילה
במקום שלנו, ששייך רק לנו, הכוכב שכולו משלנו, אך בחודשים
האחרונים אתה התחלת להעלם בהדרגה, כעת נותרת רק כדמות בצללים,
למה לא הושטת לי יד, הייתי באה אתך אל הצללים, רק להיות אתך,
זה כל מה שאי פעם רציתי. אני אוחזת בידי מכתב שהשארת לי, שכתבת
לי כחודש לפני שהוא לקח אותך חזרה, אף פעם לא הבנתי איך ידעת
שזה הולך לקרות, למה השארת את המכתב, איך ידעת שאתה צריך לכתוב
צוואה, איך ניחשת שרק אני לא אוכל להתמודד עם הכאב שבעזיבתך,
איך ידעת לכתוב לי מכתב, רק בגלל כל אלו לא העזתי לקרוא את
המכתב הזה, אבל בלילה האחרון אתה אמרת לי לחזור לכאן, ולקרוא
את מה שכתבת. בלילה האחרון זה היה רק קולך שנשמע מתוך הערפל,
קולך והריח של הבושם שכל כך אהבתי ששמת...

"לאחת והיחידה שלי, לבחירת ליבי,
לסיבה היחידה שנשלחתי לכאן.
לפני שבוע דיברנו על כך שהחיים קצרים,
לכן אני כותב לך את זה, אני לא חושב שאני אמות בקרוב,
ואחרי שנתחתן אני בטוח שאני אמצא את המכתב הזה איפה
שהוא ואנחנו נשב ונקרא ונגחך על כמה רציניים שהיינו כשהיינו
צעירים,
במידה ויקרה לי משהו, הייתי רוצה לומר לך שאני אמשיך לפגוש
אותך כל לילה, לכל הלילה, ומתוך קנאות אני לא ארצה שתמשיכי
הלאה, ואני יודע שגם את לא תרצי, אך חייך יהיו חייבים להמשיך
גם בלעדי, לכן אני אומר לך אהובה, רק בגלל עזות אהבתנו,
היא תמשיך לנצח, שגם דבר פעוט כמוות לא יוכל לשנות אותה,
אני יודע שאת לעולם לא תשכחי, אבל אנא אל תוותרי,
גם לא בשבילי, המשיכי הלאה, תמצאי לך אהבה חדשה,
אני יודע שזה מה שאת היית רוצה שאני אעשה, אני יודע הכל, ואת
יודעת הכל.
אנחנו היינו אחד.
ממני החצי.

דמעות זולגות על לחיי, אני מנגבת את פני, והבלון עף, הוא נבלע
על הרקע השחור של השמיים, בנקודת אור אחת של הכוכב שלנו, אני
מדמיינת אותך אוחז בו ביד אחד, ואת ידי בשנייה, מדמיינת את
החיוך שלך, את המבט שלך, את החום שלך.
רציתי לוותר, רציתי להושיט ולאחוז בידך ולבוא אתך לתוך הצללים,
אבל ידעתי שזה לא מה שאתה רוצה, כי זה לא מה שרצית, קיפלתי את
המכתב והחזרתי אותו לכיס. כשחזרתי ראיתי שכבר אין כמעט אף אחד
בטיילת, וגם המתקנים כבר לא עבדו.

הרגשתי צורך עז לשבת על הספסל, ולעצום לכמה דקות את עיני,
חשבתי עלייך, עלינו, חשבתי על הכל, דמיינתי אותך יושב לידי
ואומר לי להמשיך הלאה, אוחז בפני, מנשק על שפתיי, ואז נעמד,
מתכופף טיפה לכיווני ומחייך, והרחתי את הריח של הבושם שלך שכ"כ
אהבתי, ופתחתי את עיני, ואז ראיתי אותך, או אותו, אני לא
בטוחה. אותו חיוך, אותו מבט, והריח הנפלא של הבושם, ואז הוא
שאל אותי אם אני בסדר, ואמרתי שהתגעגעתי אליו, והוא אמר שהוא
יודע, כמו שאתה ידעת הכל, גם הוא ידע, הוא הושיט לי יד, ואחזתי
בידו והוא ליווה אותי הביתה, היה בו את החום שהיה בך, אתה שלחת
אותו אליי נכון? שלחת אליי מלאך בצלמך. אני לעולם לא אשכח
אותך, תודה לך, ממני החצי השני...