אילנה ניג'ניק / זכוכיות |
הופכות לפיסות זכוכית חדה
כפות רגלייך דוממות
את לא יודעת למה אני בודדה
אין לי מה להגיד
ככה זה תמיד
את רוצה משהו אחר
אני מסרבת להשתנות
ואין לך סיכוי
לקחת ממני את החופש הפנימי
אין לך אפשרות לשנות את מה שאני
אבל זה כואב כשאת מנסה
ואת לא רואה מה את עושה
ומשתקפות מזכוכיות שבורה
פנים שאת לא מכירה
והפנים הן לא שלי
זאת לא אני
זאת לא אני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|