עוף קפוא כמו ענן. מעופף מעליי דרך קבע וכל המחשבות, דאגות
באות, זורמות לשם וממנו. כאילו אני מטה את הראש הצידה (כפי
שעושים כששותים יין בליל הסדר) ומהצד של הצוואר יש לחץ, שמת
להשתחרר החוצה. ואת זאת אני זועקת אך כעת אלחש: הביתה. ואפילו
לא ישמעו. זה נאגר בנימי דם (ונאמר מתוכם).
יד רפויה אך בטוחה תפשיט את הכאב מהצוואר בלחיצות
חוזרות-מושכות ואני אשאר בחצאיות של נעימות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.