השאלה שברצוני להעלות על שולחן הניתוחים היא, האם הישראלי מוכן
לשלם עבור רצונותיו, תקוותיו ושאיפותיו? ולפני זאת אולי יש
לבדוק אם הוא מודע בכלל למחיר הסחורות שהוא מזמין; אם הוא מודע
לתמחיר.

הניסוי שאני מבקש לעשות ולהסיק ממנו מסקנות כבר נעשה; לפני
יומיים, בפורום "אקטואליה בסגנון אחר" (אתר בסט שופינג); ואני
בא רק לדווח לכם עליו, לספר לכם אודות הניסוי המעבדתי הזה.

חברים יקרים, גם כאשר הקמנו את המדינה היו לנו את אותם הרצונות
התקוות והשאיפות; רצינו להיות עם חופשי בארצנו, רצינו עצמאות,
ביקשנו שיוויון צדק יופי ביקשנו כלכלה יציבה, ביקשנו להיות ככל
עם גאה, ביקשנו שקט שלווה, רצינו בכל מאודנו בשלום.
עם זאת, היינו מודעים לבעיתייות מנגד בהשגת רצונותינו. ידענו
שאנו מדינה קטנה חלשה הנמצאת עדיין בחיתוליה; ידענו שהרבה
אנשים מסביבנו לא ישלימו במהרה עם עובדת קייומנו; היכרנו
בעובדה שצמיחה כלכלית לא תצמח במהרה באווירה הזאת והשאיפה
לשלום ולשלווה הינם עדין בגדר של חלום. השלמנו עם עובדות החיים
הקשות המתסכלות האלו, ולא היה לנו אלא לקפל שרוולים ולהתחיל
לעבוד להלחם ליצור לבנות וגם לחלום. הוטל עלינו לשאת בנטל הכבד
של פרנסת המשפחה, ואנחנו רק בחורים צעירים עם פצעי בגרות וזיפת
זקן שרק התחילה לבצבץ ולדקור. וזה הזמן להגיד מילה טובה
בשבחנו: עמדנו במשימה כגברים! כן עמדנו במשימה ולא היה חסר
לבית כלום, מלחם עד לחלב וירקות ופירות ואפילו חמאה משובחת
הבאנו הביתה לפעמים. למיותר לציין שאת ההשג הזה השגנו ביד אחת,
כאשר היד השנייה היתה עסוקה בנשיאת נשק וטעינתו... היה עלינו
בנוסף להגן על הבית! כן על הבית. אוףף איזה דבר זה היה, איזו
תקופה משוגעת! איזה דבר! איך אני גאה בצעירותי.

והינה רק עברו שנים מספר, מעט מאוד שנים, וישראל הזאת התפתחה
והשתכללה והתייפתה ונהיתה לארץ מפותחת! ארץ מפותחת לכל דבר
ואינני מוכר לכם מילים, אני מתאר בפניכם את התמונה שאני רואה
בלי להוסיף או לגרוע: ארץ ישראל הינה חבל ארץ מפותחת עם מערכת
כבישים כלכלה תקשורת חינוך בריאות צבא ספורט תעופה ביוב עושר
פינוק מגרשי גולף, ערים ומודלים של ערים מהמתקדמים בעולם,
מרכזי קניות (מולים) מהמתקדמים בעולם, מערכת תקשורת תת קרקעית
מהמתקדמות בעולם! טפו טפו טפו חמסה ואם יש משהו מעץ על ידכם
תדפקו עליו- תעשו לי טובה, זה לא שאני מאמין באמונות טפלות-
אבל צריך להזהר בכל זאת...
ישראל הזותי אשקרה התפתחה בין יום! אפילו קבלן עם השם הכי
מכובד ורציני בשוק לא היה יכול לבנות את המדינה בפרק זמן כה
קצר ואפילו אם יעבוד עם שני צוותים יום ולילה סביב השעון! אין
לי הסבר שיניח את הדעת לתופעה הזאת! לתופעה המוזרה הזו. זה כמו
בן אדם שהיה רעב ללחם, וואלק רעב ללחם מלא בחובות עד הצוואר,
רק אתמול ביקש ממני חמישים שקל, והיום אני רואה אותו יורד
ממרצדס מודל 04 ! וואלק מאיפה לך זה?! אני מתחנן בפניכם, האם
מישהו יכול להסביר איך הגיעה ישראל לאן שהגיעה בפרק זמן כה
קצר? כה לחוץ! כה מעיק! מצד אחד עשרות יהודים לחוצים שמבקשים
לאכול אחד את השני תחת קורת גג אחת פיצפונית, ומהצד השני
מליוני ערבים שכל מבוקשם מסתכם בדבר צנוע ופשוט, לזרוק את
שכינהם לים ובהזדמנות זו אני רוצה להגיד להם: איכס! פשוט איכסה
איזה מודל לשכנות רעה! אם כן השכנים לא מרפים מאיתנו לאורך כל
שנות הבגרות שלנו, ומבקשים את זממם דרך מלחמות חמות ומלחמות
קרות וגם הערבים בתוכינו משתתפים בחגיגה ומכריזים על נכבות ועל
אינתיפאדות ופיגועים והתאבדוייות וזריקות אבנים ופיצוץ אמצעי
תחבורה ציבוריים ובתי קפה; מה יש להם נגד בתי קפה לא יודע! מה
יש להם נגד מסעדות; כל כך קשה להכנס לראש שלהם להבין אותם.
ובתוך כל האווירה הזאת, ישראל המתבגרת רק גודלת רק משתכללת רק
מתפתחת ופניה לעוד קניון ועוד חנויות יוקרה ולעוד חוצה ישראל
ועוד מסלול בכבישי איילון, ואפילו יש לנו כבר מצלמות בכבישים
שמתעדים את נתיבי התנועה- מי צריך את ההליקופטרים של גלגלי
צה"ל...

איך זה?! איך זה קרה? האם מדובר בעם כה חרוץ ונוקשה?!
לא אדוני. לא מדובר בעם כה חרוץ; אני בתוך עמי ואני יכול להעיד
עליו ועל עצמי: איננו כל כך חרוצים ומוצליחם. אולי השאפתנות
שלנו עולה במקצת על הממוצע, אך לא להגזים- חרוצים לא הייתי
אומר... לא עד כדי לבנות מדינה מערבית תוך יומיים ותחת אש!

אני אגיד לך מה קרה: מכרנו טרוק למערב, המערב קנה, ואנחנו
גבינו וביזבזנו. שלחנו למערב ולאמריקה את המסר הבא: לכם יש
אנטרסים כלכליים במזרח התיכון, כאן נמצאים הבארות של נוזל
החיים של העולם המודרני, ואנחנו מוכנים בכל עתיד לשמור על
האנטרסים שלכם באזור בכל צורה ובכל מעמד, יש לכם בסיס איתן כאן
שביכולתכם לסמוך עליו בכל רגע נתון; ובתמורה הושיטו לנו עזרה
להיות כאן, שנוכל למלא את התחייבותנו. המערב קנה את ההצעה
והרעיון ערב גם לארה"ב.
יש מי שאומר שארה"ב קנתה את נוכחותינו באזור, משום שאנחנו
הדמוקרטיה הייחידה באזור, ואינני אוכל את הלוקש הזה; כי
האמריקאים והמערב עשו עסקה באזור, שילמו עליה כסף עובר לסוחר
וציפו לתמורה. היותנו דמוקרטיה אינו, ועם כל הרצון הטוב,
תמורה.
האמריקאים עשו גם עסקאות דומות ובאזורים נדחים עם השטן עם
נורייגה הדקטטור לשעבר של פנמה, הם כרתו ברית איתו לאורך שנים
והיה לאיש שלהם באזור, וזה נמשך שנים רבות עד שחוזה העסקתו
השתנה וחרג מהתנאים שנוצרו... האמריקאים לא היססו לעשות עסק
דומה גם עם בן לאדן, ואני יכול להניח שבן לאדן לא היה אז
דמוקרט... מה שמוכיח, שבסיס "ייחסי הידידות" שלנו עם האמריקאים
לא אמור, גם לא יכול להיות שונה בתכליתו; משב הרוח הדמוקרטית
לא השפיע, כהוא זה, על תכלית ייחסינו עם הידידה הגדולה.

אם כן, ועד כמה שרעיון השמירה על האינטרסים פשוט ומופשט, הרי
הוא קרץ לאמריקאים ולמערב כאחד והיו מוכנים לשלם עליו כסף
אמיתי ורב. כסף! אנחנו מדברים על כסף על חשבונות בנקים על
העברות מזומנים על ערבויות בנקאיות; על כסף. המערב שילם בעין
יפה, גם וואשינגטון שילמה, וגלגלי העסק התחילו לנוע. מכאן בא
הכסף. זהו סוד התפתחותינו המופלאה והמהירה שאין לה אח ורע
בעולם. זהו ההסבר הפשוט והמופשט לתופעה הבלתי מובנת...

השקעת המערב והאמריקאים באזור, יש להבהיר, היתה לטווח הארוך
אומנם, הם ציפו לתמורה מישראל ביום מהימים- אם וכאשר יגיע היום
הזה והצורך בו. אינני יודע בידיוק לתאר את היום הזה ומהיכן
יעלה הצורך של בריטניה מישראל, אולם שומה עלי להניח שהבריטים
יודעים לחשוב ולחשב, אחרת לא היה מקום להשקעותהם...
וככל הנראה, החישובים השתנו בשלב מסויים, ועימם חישובי
הכדאייות אודות ההשקעה במזרח התיכון (בישראל); בידיוק כפי שקרה
עם השינויים שחלו בחישובים להמשך חוזהו של נורייגה, ובו ביום
הודיעו לו על הפסקת חוזהו על כל הנגזר מכך...
הסימנים הראשונים לשינויים אלו באו מכיוון אירופה המערבית; רק
מי שעניו לא בראשו יאבד את הדרך לסימנים אלו. ובהזדמנות זו
רוצה להבהיר דבר: לא המדינייות של הארופיים עשתה תפנית אלא
השיקולים הארופיים השתנו, חישובי הכדאייות השתנו. מדינייות
רבותי הינה כלי עזר לא יותר, ביד אלו החמושים בעפרון ופתק,
ושוקדים על טהרת מלאכת החישובים והכדאייות וההזדמנוייות,
והתיאום בינהם.

ארה"ב התעוררה מאוחר יותר, והגיעה, לאחר אירופה, לאותה פעולת
חישוב-כדאייות. היא התלבטה ואיבדה זמן- אך הגיעה לידי החלטתה
הסופית במלחמת עיראק, כאשר נגלה לנגד עיניה מחזה שהפעים אפילו
אותה: היא יכלה להעתיק צבא שלם, דיוויזיות שלמות, על כליהם
הכבדים ומשאיהם אל אזור מרוחק מעבר לים! היא הגיעה אל המזרח
התיכון בכוחות עצמה בפרק זמן קצר וסביר יחסית- מה היא צריכה את
ישראל ושירותיה האזוריים!
כאן, בפרק הזמן הזה, התחלתי לדאוג. לצערי הרב, הסימנים שהתגלו
לעיני כל מי שעיניים בראשו ושאוששו את דאגתי- בלטו הפעם,
מאי-פעם.

דאגתי לא היתה לעתידה של ישראל; איש מאמין אני, ולי אין שום
ספקות אודות עתיד ישראל; דאגתי התמקדה בגורם שונה... מה יהיה
עם הישראלים! מאוד העסיקה אותי השאלה, האם הישראלים מוכנים לכל
מצב? האם הם מודעים לכל מצב? האם יש ביכולתם של הישראלים,
להפנים כל מצב? האם הישראלים מוכנים לשלם עבור רצונותיהם
ושאיפותהם? האם בכלל מודעים למחיר רצונותיהם? ובראש כל השאלות:
האם הישראלים מוכנים נפשית ופיזית ומורלית להתמודד עם כל מצב?

ולפני יומיים קרה דבר: קראתי בוואלה-חדשות מאמר שמתעד סקר
מדעי: "רוב הציבור הישראלי תומך בטרנספר!" וואלה פה קבור הכלב!
חישבתי מספר חישובים, רקמתי תוכנית סודית, וניגשתי לעבודה:
תמיד רציתי לבדוק את השאלות היתומות ששאלתי לעיל, תמיד חשבתי
עליהן והעסיקו את סקרנותי- והינה הגיע הזמן וההזדמנות: אני
רוצה לדעת, האם הישראלי מוכן נפשית ופיזית להתמודד עם כל מצב?
הרי אם לא יתחולל נס- המצב הזה בפתח והשאלה אקטואלית מאין
כמוה! זה הזמן לדעת, קדימא לעבודה.

איש אחד ושמו יאיר בן משה, אותו היכרתי וורטואלית בפורום
אקטואליה של בסט שופינג ברשת. האיש הזה הוא דמות מרתקת בפני
עצמה: בעל כושר ניסוח נפלא, לשון חדה כתער, נפש עדינה של
משורר- בזמנו הפנוי, דעותיו מקפצות ימינה והקצנה- ולא, הוא לא
דתי- חילוני מושבע! עם זאת הוא גורר עימו יחס חם לדת משה
ולמסורת היהודית. אישיות מרתקת, זו המילה. אה4 שכחתי: הוא קורא
לטרנספר כל שני וחמישי, בריש גלי ובאופן עקבי.

רקמתי לו פח. ביקשתי להתחיל ממנו את המשאל הפרטי שלי. רציתי
לבדוק את מעמדו בשאלת ההתמודדות עם מצב לא תדיר, וביקשתי
להתחיל דווקא ממנו את מחקרי הפרטי; דווקא מהאיש שיודע לומר את
האמת בראש חוצות, ועושה רושם שהוא מכיר את האמת משכבר הימים,
ואין לו רתיעה מממנה לפחות.
פתחתי את הפח, והנחתי בתוכו בשקט פתיון, בדמות אשכול שפתחתי עם
ההודעה הבאה, להלן- ככתבה וכלשונה:

גוף ההודעה: לא באתי לסכסך, באתי ללבן ולהלבין...

גוף ההודעה: ביותר מהזדמנות, נעשו מספר נסיונות בפורום הזה,
מצד מספר אנשים וגורמים- בראשם בני מנהל הפורום, ומטרת
הנסיונות האלו גם תכליתם היתה, להציג את מר יאיר בן משה
כאישיות קיצונית ביותר, שקורא בריש גלי לטרנספר- לא עלינו....

והינה היום, אני קורא דיווח בוואלה-חדשות, המבשר שרוב הציבור
הישראלי דוגל בקיצונייות של מר בן משה! הינה שחור על גבי לבן:
סקר: רוב הציבור תומך בטרנספר! יום שלישי, 22 ביוני 2004 מאת:
יולי חרומצ4נקו, הארץ. מי שלא מאמין לי, שיעיין לאחר כבוד בדף
הזה!

עכשיו מה תגידו? שאני מנסה לסכסך בין מנהל הפורום הזה לרוב
הציבור הישראלי?

אלברט

מר בן משה אכן ענה על הציפייות ולא איכזב; תשובתו לא איחרה
וכמובן ניצל את כל שטח התגובה לקריאה מחודשת ורעננה לטרנספר.
אביא להלן קטע ממנה למען התיעוד:

" דרך ההפרדה בין העמים היא הדרך המוסרית והנכונה ביותר. זו
הדרך שבטווח ארוך פוגעת פחות מכל דרך אחרת. עדיפה עשרות מונים
על הדרך המשאירה את המצב הקיים ומאלצת את שני העמים לדמם
ולסבול.

תמיכת הציבור בארץ ברעיון הטרנספר היא מופלאת, כי רעיון זה
הושמץ ובוזה ונלעג ודוכא ע"י כל גוף וכל מפלגה שחששה מאבדן
מצביעיה. אנשים נשלחו לכלא לתקופות ארוכות בשל דבקותם ברעיון
זה, בוזו ופוטרו ונחקרו והושמצו, והתקשורת שוטפת המוח עשתה כל
שביכולתה כדי להבאיש את הדרך הנכונה וההומאנית.

וחרף כל זאת, חרף כל המלעיזים והמשטינים, הציבור בארץ מבין
שהרעיון הציוני הוא הנכון. הרעיון האומר שיש להעדיף את השייכות
הלאומית על פני האזרחות הפורמלית. ויש לקבץ כל עם בארץ משלו.

ולכן עלינו להתפשר, ויש להסכים לכך שרוב ארץ ישראל תועבר לידי
הערבים. לקבוע את "קיר הברזל" על נהר הירדן. כך שמזרח הארץ
ישמש כבית לאומי לערבים, ומערב ארץ ישראל ישמש בית לאומי
ליהודים.
לא יהיו התנחלויות יהודיות בעמאן או באירביד. ולא בתי כנסת
במכה ומדינה. ובשם עקרון ההדדיות והצדק גם אנו לא נסבול מגייס
חמישי בתוכנו ואוטובוסים מתפוצצים."

על החתום: יאיר בן משה

והינה הגיע הזמן. הינה הפלאטפורמה מוכנה ומזומנת להניח עליה את
שאלת מחקרי במלואה ובגודלה הטבעי. לא שכחתי לברך שהחיינו, לפני
שלחצתי את כפתור "שלח":

נושא: שאלת "הרצון" יאיר, תלויה בשאלת מחיר "הרצון".

גוף ההודעה: אשאל אותך קודם אודות "הרצון" שלך ולאחר מכאן נדון
ברצון "רוב הציבור".

אתה רוצה להפרד, יאיר, מהאוכלוסיה הערבית; וניסחת את רצונך זה,
ביותר מהזדמנות, באופן מושלם, גם ניסחת את הסיבות שהביאו אותך
לשאוף לרצון זה באופן מופלא. נותרה שאלה פצפצונית קטנה: האם
אתה מוכן לשלם עבור "רצונך" זה? האם אתה מודע למחיר "רצונך"
זה? אני רואה לנכון להפנות לך שאלה זו, כי אינני זוכר, ולו
בהזדמנות אחת, בה העלאת את השאלה הזו או התעסקת בה- דבר שמקשה
עלי להפריך את החשד, בו הנך מתחמק תכלס מהשאלה ועקבותיה או
במקרה הטוב, מדחיק אותה והשלכותיה...

אכן, לא נעים להתעסק בדברים לא נעימים, נעים יותר להתעסק
בדברים אידאלים ויפים וצודקים.

סלח לי יאיר לרגע, אני הולך לקחת אותך למחוזות בלתי נעימים, רק
לרגע אחד... אחריו, תכף ומיד נחזור למציאות; מבטיח לך שלא
נתעכב.

תסריט דמיוני:
בוא נצעד לרגע ההחלטה על טרנספר, ושאלת ביצועו.
ממשלת ישראל קיבלה את החלטת הטרנספר, הביאה אותה לאישור הכנסת,
שאישרה אותה ברוב קולות. האו"ם גינה, מועצת הביטחון אישרה
סנקציות כלכלייות, וארה"ב נמנעה מוויטו והגבות הורמו בארץ:
ארה"ב הצטרפה להחלטת מועצת הביטחון, והחזירה, בד בבד, את
שגרירה להתייעצות, ובזה השלימה את מלאכת מסירת האות הדפלומטית
האחרונה לממשלת ישראל, שמיאנה עדין להפנים את התפנית שחלה
במדינייות של הידידה הגדולה, ובמקום זאת עסקה כל המדינה ואנשיה
בפרשנות אופטימית שהפריחה בלב התושבים את התיקווה- המצרך הכי
חשוב לעת ההיא...

אותה האות שיום קודם נמסרה מהידידה לישראל (החזרת השגריר)
היוותה כאות מעודדת לביצוע החלטת מליוני השכנים, שהתקבלה כשבוע
קודם: לקדם את החלטת ממשלת ישראל לטרנספר במלחמת קודש כוללת
נגד הנטע זר באזור, ביד אחת, כוח אחד, מפקדה אחת...

בקשת ישראל מהידידה לסייוע דחוף ומיידי וגורלי שהתבקשה לשולחו
ע"י גשר אווירי- נתקלה בסירוב חד משמעי! אפילו לא הצטרכו לנסח
את התשובה בשפת הדפלומטיה המוכרת. למיותר לציין מה היתה תשובת
שאר הידידות לבקשת הסיוע הדחוף שיצאה מירושלים.

לא אלאה אותכם בפרטים טכניים, שרק יכולים להוסיף עצב ודאגה
בלבינו היהודי הישראלי הציוני הגאה הפועם בשקט בתוכינו היום,
למה להיות אכזר ולחזור על המגילות המעצבנות של ירמיהו הנביא...
למה לפרט! למה לחזור על אותה השגיאה של ירמי... למה- אם אפשר
לפסוח אם אפשר להדחיק אם אפשר לשים בצד, למה לדוש בדבר לא נעים
ומדכא וקשה ועצוב אם הדבר בפני עצמו אינו אלא בגדר של נבואה
שוממה וחזיון הרחוק כל כך מהמציאות שלנו היום...

אוקה! השתכנעתי! לא אדון בזה יותר. סליחה. רק תנו לי עוד דקה
אחת לסכם כמה פרטים קטנים ואני מבטיח לא לעשות את הסיכום באופן
בוטה וגס. לא אכנס יותר לפרטים. עם ישראל לא צריך עוד
ירמיהו... אוקה! הבנתי והפנמתי.

אם כן, ובניסוח עדין כפי שהבטחתי, גורדי השחקים כמגדלי עזריאל
לא נראו יותר בארץ, שנים רבות... לשכות העבודה סגרו את
דלתותיהם לקהל, גם שיקים של ביטוח לאומי לא נראו יותר בדואר.
רמת החיים כמו שאומרים הכלכלנים המעונבים, ירדה! ירידה
משמעותית, חדה. (דרסטית! סליחה אם חרגתי טיפה מהסיכום...). ויש
לי אפילו חדשות טובות בים העכור הזה: בהרבה מאוד מרכזי ציבור
חילקו דברים ומוצרים בחינם! הן ע"י הממשלה והן ע"י יזמים
פרטיים. נוצרה אווירה משפחתית וחמה שהזכירה מאוד את תקופת
הצנע, לאנשים שעדין חיים בתוכינו- ועד מאה ועשרים. ויש לי עוד
חדשות טובות וטובות מאוד: ישראל יצאה מהמלחמה הנוראה- אומנם
בעורה ובשיניה אך יצאה! לא כמו שהבטיחו השכנים הפראים... אל
תשכחו את מפעל חייו של פרס שעשה את שלו והאייום הנורא מכל ירד
מעל סדר היום, להיום; בעזרת השם ולא פחות בעזרתו האדיבה של
המפעל חיים ההוא שהזכרתי... כמו שהבטחתי, חדשות טובות עד מאוד
בתוך הים הרע העכור ההוא...

אליך שוב יאיר בן משה, ולשאלה הפצפצונית הקטנה- ואשנה קמעה
בסדר שלה: האם אתה מודע למחיר "רצונך" ידידי? האם אתה מוכן
לשלם עבור "רצונך" זה?
זהו. עד כאן שאלתי, ואעבור ברשותך לשאלה אחרת שונה לחלוטין. זה
טוב לשנות מהאווירה העכורה שייצרתי במו ידי...

שאלה:
מה אתה מעריך מר בן משה, האם הציבור הישראלי שבישר ברובו על
תפנית מחשבתית ע"פ סקר מלומד מאתמול, והפתיע בעמדתו זו הרבה
מאוד אנשים חשובים וחשובים פחות שהותיר את פיהם, בלשון המעטה,
פעור, האם אותו "רוב הציבור" יצביע באותו הסקר על אותו
"הרצון"- אם הייתי משחק בפניו שוב את פוזת ירמיהו הנביא? מה
אתה מעריך יאיר. (סליחה על הניסוח המסובך מה לשאלה... אני כבול
הרי, בהבטחתי לא להכנס שוב לאווירת הדיכי, וזה הגביל קצת את
כושר הניסוח שלי).

אלברט

ספרתי את הדקות, ונכנסתי ויצאתי ועוד הפעם נכנסתי לאתר, אני
רוצה את התשובה של יאיר, אני מחכה לה כבר שנים, ואולי בהזדמנות
אקבל על החשבון עוד תשובות מהצד לשקלל את הממוצע ולשכלל את
תשובות המחקר.

והינה גם כאן ענה יאיר בן משה על הציפייות; ואיכזב! פחדתי לאחר
קריאת תשובתו. בעצם דאגתי; זאת המילה.
הוא אפילו לא היה מודע למצב שביקשתי לחקור דרכו את מידת
מיומנותו להתמודד איתו! הקטע של להגיע ולהתמודד עם מצב לא
נהיר- לא היה מודע לו. זה כמו לשאול תינוק בן שנה: "מה תעשה אם
לא תכין לך אימא אוכל מחר!". יאיר בן משה הגיב בסיגנון: הוא
חשב שאני מזהיר מפני טרנספר ותוצאותיו- וככזה הוא תקף אותי ואת
רוחי הרפויה.
" כמו רבים אלברט, גם אתה שבוי בתעמולה האומרת שהעולם שונא
יהודים נלחמים ואוהב יהודים נכנעים, אך המצב הפוך לחלוטין.
העולם מצדיע ליהודי הנלחם בעוז, ולועג ליהודי הנכנע ומרכין
הראש."
"...אך גם אם יכעס העולם ויגנה ונסבול מזעמו, הרי החלופה היא
שמפלגת העבודה ומר"ץ ישלבו את המפלגות הערביות בממשלתן
העתידית, ואלו יחליטו להקטין את צה"ל, לפרק את הכור הגרעיני.
ומכאן ועד השמדת היהודים בישראל המרחק קצר."

והכותרת שנתן לתגובתו היתה: "תמונה עצובה ציירת אלברט, אך
החלופה גרועה יותר".

זאת, ואוסיף ברשותכם עוד עובדה: שום תגובה נוספת להודעת
"הפתיון", לא התקבלה מחברי הפורום.

יאיר בן משה הוא יהודי אינטלקטואלי גאה ואמיץ, אבל אין הוא
מוכן נפשית ולא מורלית ולא פיזית להתמודד עם מצב, בו ישראל
תנעץ מבט בכל העולם, ותגיד לו: זה רצוני, ולא איכפת לי לשלם
עבור רצוני, יהא המחיר אשר יהא. יאיר בן משה אפילו לא מודע
למצב מעין זה.
אינני פסיכולוג ואינני יודע לנתח את הסיבה שהביאה את יאיר,
להתרחקותו מהמציאות הסובבת את עולמו; יתכן ולתופעה קוראים
הדחקה- אינני בטוח בזאת. בדיעבד, יודע אני שבן משה אינו מייצג
את חתך כל הישראלים, אולם ומה שמדאיג אותי שוב, היא העובדה שמר
בן משה מייצג דווקא את הישראלי המציאותי, האמיץ.

מסקנתי מהמחקר שערכתי: הישראלי אינו מוכן לכל מצב. אין ביכולתו
להפנים כל מצב. הישראלי מתעלם מהמחיר שעליו לשלם, אם וכאשר,
עבור רצונותיו ושאיפותיו; מהטעם הפשוט ביותר: אין הוא מודע
לתמחיר השאיפות והרצונות. הישראלי אינו מוכן לשום מצב, מלבד
המצב השרוי בו. אלה הן מסקנות עגומות רבותי, עגומות מדי. זה
יכול להפחיד ולהדאיג, אך מעל לכל זה מקור לתסכול! איך יכול
להיות, שעם כה עתיק כה מנוסה בן אלפי שנים- יתנהג בצורה כזאת!
לא נולדנו אתמול, אנחנו אמורים להיות מנוסים לעזאזל!

אלברט שבות