מונולוג עם עצמי [חחחחחח]. חישבו רגע איזה מן בן- אדם יעשה
מונולוג עם עצמו. אז מה, אז אולי לא יאשרו לי את מה שאני כותב
הרגע, רק כי זה לא תואם לבוקסה שם של השמות שאפשר לתת ליצירות
שלך, אבל לא אכפת לי. אני רוצה רגע להאיר את עיניכם ולומר משהו
אולי לכם, ואולי יותר נכון לעצמי: עכשיו כולם יודעים שדבר שכזה
דורש מידה מסוימת של פתיחות. לא משנה, נרד לשורש העניין...
החיים!
כולם מתלוננים שהם שיגרתיים ומשעממים, אבל בכל זאת הם מלאי
הפתעות ומרתקים באופן מוזר לחלוטין, הלא כן? יש אנשים שכל
החיים שלהם קמים בבוקר, אוכלים, שותים, עובדים, אוכלים, ישנים
ויש כאלה שעושים בדיוק את אותו הדבר, אך לפתע מפטרים אותם
ממקום עבודתם. בעקבות זאת אין להם כסף, ואז אין להם אוכל ולכן
הם לא ישנים טוב בלילה. אז בעצם במקום כמו החיים, אין מקום
לשיגרה, החיים לא נותנים לשיגרה להימשך יותר מדי זמן. זמן הוא
שיגרה. בכל דקה, בעצם, עוברות 60 שניות, כל יום, כל חודש, כל
שנה, אך חישבו כמה פעמים קרה לכם שהיה נראה לכם כאילו חייכם
עצרו מלכת, והזמן גם הוא עצר. אז עצם חיינו הוא זמן, אבל אל
לנו לשכוח שלפעמים גם הזמן יוצא להפסקת קפה וסיגריה.

כמעט מפחיד, לא...?