|
ערימת איברים
נאספת אל חיקה
מחובקים
מלוטפים
בחמלה.
חלקי גוף
שבורים
מרוסקים
בתוך כפות ידיה
הקטנות
החלושות.
בתוך החושך
היא רואה
חתיכה קטנה
של אור.
בתוך רעש המכונות
האינסופי שבראשה
היא שומעת
ציוץ ציפור.
זעקת כאב
נושרת
אל גרונה.
ונותרת
עמומה.
מתוך התהום
היא מוצאת
תקווה. |
|
|
התלטפתי עם
מישהו בפארק,
והוא התחיל
לצחוק:
"מותק, לא אכפת
לי שתמשיכי, אבל
עוד אף אחת לא
מזמזה לי ככה את
השדיים".
מיס פיצי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.