|
ערימת איברים
נאספת אל חיקה
מחובקים
מלוטפים
בחמלה.
חלקי גוף
שבורים
מרוסקים
בתוך כפות ידיה
הקטנות
החלושות.
בתוך החושך
היא רואה
חתיכה קטנה
של אור.
בתוך רעש המכונות
האינסופי שבראשה
היא שומעת
ציוץ ציפור.
זעקת כאב
נושרת
אל גרונה.
ונותרת
עמומה.
מתוך התהום
היא מוצאת
תקווה. |
|
|
שוב פעם איזה
זוג אידיוטים
(אחד - השניצל -
הוא קרא לעצמו,
והשני משהו
פופק?) חושבים
שאם הם ישלחו את
אותו הסלוגן
מאתיים פעם אני
אאשר אותו. מה
אני פרייר?
דווקא לא
אישרתי. פרנציפ.
אפילו שחלקם היו
ממש בסדר.
זה שמאשר את
הסלוגנים לא
נכנע לאיומי
מציפים, מתעלם
מחמישים מטר של
דפי פקס טרמיים
משובחים שהלכו
לעולמם על פארש
ומשיב מלחמה
השערה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.