באר שבע. ב-א-ר ש-ב-ע. מדבר.
באר שבע נוסדה במדבר. בירת הנגב.
בבאר שבע, הכל יבש. במדבר הכל יבש, ושומם. אין איש, אין מי
שישמע אותך, ואין מים, ואין אוויר. וגם אין רגש. במדבר אין
רגש. במדבר לא מרגישים, חסרי פנים, חסרי הבעה, עיניים מתות,
יבשות ושוממות, כמו המדבר.
והנה הגעתי, והכל היה בסדר.
שמח, טוב, הכל היה טוב.
בינתיים.
עד המסיבה ההיא.
וזה מוזר כי בד"כ לא ימצאו אותי במסיבות כאלה. אני לא אוהבת
רעש מכני, אבל הלכתי, בשביל ש'. כי הוא אוהב, ולפעמים צריך
להתגמש קצת בשביל אנשים שאנחנו אוהבים.
אז הגענו למסיבה, הסלקטור הכניס אותנו מיד, כמובן, כי ש' מכיר
את-כל-מי-שצריך-להכיר.
אז נכנסנו, והיה שם רעש
ומרוב רעש לא שמעתי תמחשבות שלי. אבל בסדר.
ורקדנו, וזה היה בסדר. וש' הכיר אותי לכל החברים שלו.
וזה היה סבבה... בסדר כזה. ועכשיו הנה אנחנו כולם רוקדים.
וזה בסדר, אבל לא בסדר-רגיל. בסדר-יבש. בסדר-לא-אכפת-לי.
בסדר-איפה-אני-נמצאת-עכשיו?
בסדר-מי-זה-הבחור-שרוקד-איתי-כל-כך-צמוד?
בסדר שהוא מוביל אותי לחדר-שקט-בלי-אנשים?
בסדר שהוא מנשק אותי, ויש לו טעם של מאפרה, והוא דוחף את
הידיים שלו לכל מיני מקומות?
בסדר שהוא מזיין אותי ואני-אפילו-לא-יודעת איך קוראים לו?
כן. בסדר. כי אני לא מרגישה עכשיו. כי אין שום רגש.
וזה בסדר. כי לא אמרתי לו "לא". אז הוא הניח ש"כן".
כי שום מחשבה לא עוברת לי בראש. כי אני לא רוצה בכלל אבל  אני
לא אומרת כלום. כי שום דבר לא עובר לי בראש. שום דבר.
בסדר, הוא גמר.
טוב בסדר, חוזרים לרקוד. אני לא רוצה לרקוד בכלל, אבל אני
רוקדת.
והנה מישהו כבר מושך לי את היד ולוקח אותי לתא חשוך אחר.
וחשוך שם, והוא מוריד לי תמכנסיים, ואני לא רוצה אבל אני גם לא
אומרת כלום. שום דבר לא עובר לי בראש. שום דבר.
כאילו אני לא מרגישה. כאילו אני לא שם.
הכל חסר רגש. הכל חסר חיים. בסדר, הוא גמר.
בסדר, אני מושכת את המכנסיים חזרה למעלה.
יופי או הנה ש'. יופי חוזרים הביתה.
ונוסעים. והפנים שלי חסרות הבעה כנראה, כי ש' אמר לי שאני נראת
משועממת.
כנראה שהתייבשתי, כי פשוט, יבש במדבר.
אז אנחנו מגיעים הביתה, מורידה מכנסיים ונכנסת למיטה
אין לי כח ללבוש טרנינג אפילו.
איזה כיף רואים סרט, וש' מחבק אותי.
אני מאוד אוהבת את ש', הוא כמו אחי הגדול, ואני כמו אחותו
הקטנה.
ואני נרדמת לאט לאט,
ומתעוררת מנשיקה.
ש' מנשק אותי ואני לא אומרת כלום.
והנה זה מגיע, והנה זה נגמר.
ואני לא מרגישה, זה כלכך מוזר. כאילו מישהו הפעיל בתוכי מאוורר
ענק שהעיף מתוכי את כל הנצנצים. ועכשיו, אני לא מרגישה,
ונרדמת.
ובבוקר כאילו כלום לא היה.
ניסיתי להשחיל משפט על מה שהיה, אבל ש' התעלם
אז גם אני.
ש' הוא כמו אחי הגדול, הוא לא סתם אחד, לא יבש כמו מדבר
לא חסר הבעה
הוא כמו אחי הגדול!
אבל ש' התעלם. אז גם אני. אז כלום לא קרה.
אז למה כואב לי עכשיו?
אין תשובה, אף אחד לא עונה, כי אף אחד לא מקשיב.
אני מרגישה שאיבדתי אח, למרות שאני וש' מתנהגים כאילו כלום לא
קרה.
חלק בי פשוט מרגיש כאילו צבעו אותו באפור, אפור כזה של הסרטים
הישנים בשחור לבן.
ואני רוצה לבכות, אבל אני לא בוכה
העיניים שלי יבשות. יבשות כמו מדבר.
במדבר הכל יבש, ושומם. בערך כמו הבפנים שלי עכשיו.