ספסלים קצרים
צומת דרכים
אנשים חולפים
אי אפשר
להביט בפנים
זה לוחץ על הידיים
בדיוק באיזור של הוריד
אפשר לשטוף במים
אבל הכתם הזה
מכחיל עם השנים
דם על היד
ופצעי חבלה באיזור של העיניים
מכוניות נוסעות מהר
אי אפשר להתרגש יותר
זה עולה הרבה
קוצים סביב הגוף
יש פתחים מפצעים ישנים
רגש מוחלט
שמתמסר לאובדן שלו
עכשיו זה מובן
אנשים באים ונעצרים
כמו בדיחה
אי אפשר להפסיק הכול בבת אחת
יש גוף ואין פנים
לעיתים אין ידיים
אין דבר שיגן מפני כול הרע
והטוב נישא ברוח
כמה אפשר להתאהב בתחנות מתחלפות
אפשר לעוף מעל הגגות
לראות אם זה נכון
מכניס את המחט בצד אחד
אורג לאט את החוט
ומחבר נשמה לפנים למחשבות
אולי הפעם הזה יהיה נכון יותר
מוחלט וודאי
עכשיו זה סיכון
שטרות של כסף פזורים בחדרי מדרגות ישנים
יומנים ישנים על חיים שנאספו במקריות
מילה ועוד מילה
מתייגות את התמונות, רחובות וחלונות
זמן שנקצב חדל, מחסומים וגדרות תיל זה כול מה שנשאר ביומן
אפשר להיות מוכה גם בלי ליפול
קורע את העור כמו ניילון ממתנה
נוודים וקבצנים עומדים סביב
מביטים בשתיקה
זו יכלה להיות תמונת פתיחה נהדרת לארוחת חג
אחר כך המצלמה היתה הולכת לפנים
חסרות ההבעה
צומת דרכים
מכוניות דוהרות
אורות נוצצים, ובין השדות ילדה בוכה
וילד אחד שיכור
בדלים של סיגריות, חרא של כלב
הכול משתנה פתאום
ספסלים קצרים, עלים נושרים מן העצים
זה סתיו או שזה נדמה
אין לזה חשיבות עכשיו
הכול מקרי ויום אחד יעלם
זה נכון
מביט באנשים בלי פנים
מביט בבתים, אור דולק
התפוצצות אדירה בבטן
ויום אחד הפחד יעלם,
הכישלון לא יהיה כתוב על סרט המתנה
שוב פעם יהיה
אפשר לעוף מעל גגות העיר
ולראות
אם הכול נשאר שלם או התפוצץ |