נקמתו של העטלף לנפש...

מסתובב הוא בין החיים ומסתיר,
רוצה הוא לנקום על הסבל,
הרבה רוע התאזר בתוכו, בקרוב ייתפרץ.

הבדידות - היא זו שגרמה לו להתכווץ אל עצמו,
לצאת מגופו ולהיכנס לגופו של העטלף...
הכל בו שונה, וקריר.

אך זהו, כעת הוא יכול לנקום,
הגיע אלייה...
העטלף במהירות מנקר את גופה עד שמגיע לנפשה,
טווה עליה רשת שחומה וגסה של מלנכוליה
היא מהדקת אותה בעלטה.

מהווה לה כמחיצה בינה לבין שאר הנפשות,
הרשת מבודדת אותה מהכל,
מנסה להרחיק אותה מהארץ
ומעלה אותה לצמרת של עץ הריקנות שמסביבו אין כל חיים,
ארוך הוא, וכנהר צלול שעובר בין החיים...

שם היא כולאת אותה, בין הסבכים,
עלי הצער מהעץ משתחררים ממנו,
הנגיעות העדינות של הרוח מהעלים הנושרים הרפו את אחיזת הרשת,
והנפש נמלטה...