לא מסוגלת לחיות בחוסר ודאות. לא יודעת איך להתמודד עם זה.
יודעת שקורים דברים למישהו שאני אוהבת, לא יודעת מהם או איך
לעזור. מרגישה חסרת אונים לגמרי.
אני לא אוהבת את ההרגשה הזו, אני אוהבת להיות בשליטה. מן הסתם
אני צריכה לדעת מה קורה בחיים שלי, כדי שאוכל לשלוט בהם.
אבל זה לא המצב בזמן כתיבת שורות אלו.אפילו הדמעות פורצות
מעיניי בלי שאוכל לעצור אותן.
מילא חוסר ודאות, אבל התעלמות?!
ראית אותי, אנחנו ביחד. מה עם "שלום" פשוט או חיוך קטן? אפילו
לא הסתכלת עלי, שלא לדבר על להסתכל לי בעיניים.
אני יודעת, אתה צריך את הזמן שלך, לסגור עניינים עם עצמך. כרגע
אתה לא מוכן לשתף אותי. אני מבינה. אתה רואה שאני לא לוחצת
ושאני נותנת לך את כל הזמן והחופש שאתה צריך.
אבל תזכור, אתה חייב לי תשובות!