צלצול טלפון נשמע.

יחזקאל:
שלום מדבר יחזקאל המחסל, עם מי הכבוד?

חרוגה:
אני מעוניין להישאר בעילום שם.

יחזקאל:
אוקיי, אין שום בעיה. רק לפני שנתחיל אפשר בבקשה את הכתובת
שלך?

חרוגה:
בטח. רחוב הצימוקים 77, זה קומה שניה, אתה עולה במדרגות, דלת
ראשונה מצד ימין, משפחת חרוגה.

יחזקאל:
איך אני יכול לעזור לך חרוגה?

חרוגה:
תראה אדון מחסל, אני שקלתי רבות בעניין עד שהחלטתי לפנות אליך.
מבחינתי הגיעו מים עד גועל נפש. יש איזה אחד מתנכל לי כל הזמן,
מה שאני לא יעשה, הוא יעשה בכוונה הפוך כדי לדפוק אותי.

יחזקאל:
אתה יכול לתת לי דוגמא?

חרוגה:
בטח. לפני יומיים, אני ככה ישבתי לראות כדורגל עם הג'מעה,
עכשיו איך אני פותח הטלוויזיה, כדי לראות את המשחק, פתאום אני
רואה שלג.

יחזקאל:
בחוץ?

חרוגה:
לא בפנים.

יחזקאל:
אז תתקן את הגג שלך בבית.

חרוגה (מתחיל להתעצבן):
מה הקשר גג לטלוויזיה? לא יכול לראות משחק. הג'מעה התבאסו,
הלכו.
עכשיו אני אמרתי, נלך איתם לראות את המשחק. נכנס לאוטו, לא
מתניע לי. תפסתי מונית, הגעתי לחבר שלי עמרם, אין לי כסף לשלם
לנהג מונית.

יחזקאל:
אז אתה רוצה לחסל את הנהג מונית?

חרוגה:
עזוב ת'נהג, הוא בסדר, ויתר לי. אמנם אחרי לחצים קלים, אבל
ויתר. אגב טוב שנזכרתי, צריך לקנות פרחים לאישתו.

יחזקאל:
למה?

חרוגה:
אלמנה, לא נעים.
בקיצור, הפסדתי את כל המשחק. עכשיו, אני קם היום בבוקר, רוצה
להביא אותה ככה בקפה שחור עם העיתון ספורט, אין קפה ואין
עיתון.

יחזקאל (מתחיל לאבד סבלנות):
חרוגה, אני פסיכולוג? משקית ת"ש? מה אתה רוצה ממני?

חרוגה (מתגונן):
טוב מה אתה כזה אמוציונאליסט?, מדבר איתך ביפה, סבלנות. אל
תשכח את הפתגם הידוע, החיפזון הוא מהשפן. בקיצור, עשיתי
בירורים, ומצאתי מי מתנכל לי.

יחזקאל:
תודה לאל. מי זה?

חרוגה:
איזה אחד, שם המשפחה שלו זה מרפי.

יחזקאל:
והפרטי?

חרוגה:
נראה לי חוק. מוזר, אבל אתה יודע, כל אחד והשם שלו.

יחזקאל (כאילו לא מאמין שזה קורה לו):
חוק מרפי... חרוגה, אתה ראית אותו פעם?

חרוגה:
לא. אבל כל הג'מעה אמרה שהוא גם להם מפריע. אז אני גם מתקשר
בשמם.

יחזקאל:
חרוגה, הוא מת כבר.

חרוגה:
מה מת? מי כבר הרג אותו?

יחזקאל:
אף אחד לא הרג אותו הוא מת מזמן. וכל המקרים שקרו לך קרויים על
שמו, הוא לא באמת עושה לך את זה.

חרוגה (מתעצבן):
לא מעניין אותי בכוונה לא בכוונה. אצלי הוא גמור, עכשיו אתה
גומר אותו, או אני גומר אותו?

יחזקאל (מתעצבן):
אתה לא יכול לגמור אותו! הוא מת. הוא רוח! אי אפשר להרוג
רוח!!!

חרוגה:
רוח? אתה בטוח?

יחזקאל (עצבני):
כן, להתראות. (מנתק לחרוגה את הטלפון)

חרוגה מחייג שוב בטלפון.

חרוגה:
הלו, הגעתי לסימה בעלת הקמעות שעושה טובות ומגרשת רוחות?