יולי ויצמן / לידה |
מתכרבל בינות הלבטים של שעות קטנות בלילה
מבעבע עמוק בין אריחי החיים
רותח כמו ברזל מלובן.
הבהוב אחרון ואז נכבה בי
אני טובעת בתוך שאריות אבקת שריפה
ונתז אחרון של חופש בחירה מתכווץ בעורקיי
כמו לגעת, כמו לתת.
בעיניים עצומות אלך
לא אביט לאחור
כי עכשיו... רק...
לחיות!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|