רגעים של חסד
של שלמות
שוך המרד
ומלאות
רגעה הרוח משריקתה
והיא מלטפת
רק זיע העלים, בענוותה
הנוגעת, העוטפת
מימיי קרים, צלולים כבדולח
אדוות רכות באגמי
ואני בתכלת, עוברת אורח
מחוייכת לעצמי
אור פנימי לי בעיניים
ואני - כולי איתי
אהבתי, פעמיים.
שקטה סערתי.
(21.1.2001)
פורסם ב"שירת השורות"
אסופת שירה ישראלית, 2004, שורות הוצאה לאור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|