שעם לכתו אוכל חלומן
הלומות-כזב, פעורות, עשוקות, מומתות...
ובשובו לא מצאו עוד עצמן
קצוצות כנף, זהותן בדויה
חרוצות בסדקים ובורות
בשאול בעירתן, מסבות מבט...
ביגון עונתן מסוגרות
שיכתבו על הנשים, עודן נשואות
והלבד כבן-לוויתן
על חילול חיוכן, ומדבר הדמעות
ואת מילות הספד אהבתן.
(13.5.2004)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|