לאור נר, לצבעי יין עמוקים.
שפתיים בניחוח יין נסגרות לטעם ולעוד טעימה
בחום להבה בינונית ובסבלנות של קדרת שבת
מתערבבים  ובוזקים מבטים.
לא חסר לנו ואל יחסר המבט.
אל יחסר רפרוף היד על עפעפיים
והלחם לבשר. והחסד.

בראד בפסנתר עם כנף
עם מוטה שמגיעה לשולחן ואנחנו תחתיה
בעשן קטורת מהבילה, נמזגת
ועוד לפני כן מתערבבת בניחוחות הלחם שאהבת.

והאהבה מעורבבת כתמיד, מהבילה כדרכה,
ואת קרובה, מנשקת כדרכך
ואני שותה, כדרכי

ואיתי הניחוחות כולם.
ואיתי את, כדרכך.
ואני, בדרכי.