עמית ליבנה / אביונה |
כסלע משה עת יכה בו המקל.
מתחכך בה בלטיפות
מנורת האלדין שלי.
חופן בכפותיי את פניה.
מנשק, לא נוגע, כן נוגע - חושק.
חופן בהם פניי - שדיה.
לשונה מצווה לנשיקה
כקוברה מהפנטת יריבה.
לבה של תשוקה מתפרצת מלועי,
אש ותימרות עשן.
בטרוף עיניי מתרחבות עגולות,
איני רואה דבר.
לובן הכיבשן שבה בוהק,
העלטה נסה, מבוישת,געורה.
ידיה מרגיעות, כמו מחדירות בי סם.
עם שוך הסערה, אט אט אני נירדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|