בבוקר שלמחרת התעוררתי בתחושה מוזרה, תחושה שלא הרגשתי זה הרבה
מאוד זמן. אולי זה בגלל החלום שהיה לי אותו הלילה, חשבתי.

חלמתי על דון, על דון ועל אמא שלה. כולם היו שם, תמיר, דיויד,
אייל, קובי, נאור, בן ועוד חצי ילדים מהשכבה שלי. וגם דון ואמא
שלה היו שם. הבריכה היתה בנויה בצורה מוזרה, בחלק אחד היא היתה
בצבע כחול ולבן, וגם מגלשה אדומה. ובחלק השני היה בור, בור
שבתוכו היתה עוד בריכה, הפעם הבריכה היתה בצבע חום. בתחילת
החלום, דון, אמא שלה ואני, היינו בבריכה הכחולה, ראיתי אותן
צוחקות ומשחקות במים עליתי למגלשה, כשירדתי הן כבר לא היו שם.
בעצם, אף אחד לא היה שם. נשארתי לבד בבריכה הכחולה. אני
והמגלשה. רציתי לבדוק איפה כולם. אז הלכתי לצד השני של הבריכה.
לבריכה החומה.

כשהגעתי כולם היו שם, גם דון ואמא שלה, ראיתי אותן בצד. הם
הסתכלו עליי. הבריכה היתה בתוך בור, וכאשר ראיתי שאין לי ברירה
ורציתי להצטרף לכולם, אז קפצתי. נחתתי ליד חברים שלי, דון ואמא
שלה היו באותו מקום. הפעם גם אחותה הקטנה של דון היתה שם. כולם
חייכו אליי, נשארתי במצב של עמידה, כולם שחו חוץ ממני, לפתע
שמעתי רעש שמגיע מאחורי. כנראה מישהו שחה שם, וישר התעוררתי
מהחלום. חלום מוזר! עדיין לא הבנתי מה ניסו להעביר לי דרכו.
כנראה שאף פעם אני לא אבין... לא ממש מפריע לי האמת. למרות שכל
היום החלום הזה התרוצץ לי בראש, הרבה "מכות" של פלאש-באק. מה
שבאמת הורס אותי זה שזכרתי את החלום במלואו, בדרך כלל זה לא
ככה...