על קירות ביתי פורחים
פצעי סיד פתוחים בין
דמויות נטולות פנים -
עוברי הריונה הגלמודים
של עירי הכרסתנית מדולדלת הרגלים,
איש צעיר כואב בי
את חיתוך העץ של פניו.

רחובות סוגרים עלי
באבן למודת מקבת,
במתח הפנים של מים
השוטפים את הרהורי הקיץ,
רוח משוטטת בחוצות
מכסה בגלימה לבנה, כדין הרוחות,
זיכרונות הניקרים בדרכה.

העיר הזאת אומרת:
בין שדיי הטמנת אנחת ריאותיך
שיברון ימיך
לא לי תשוקת לילותיך,
אהבתך שוכנת לחוף ימים
זר אתה בבואך, זר אתה בצאתך,
טחן עד דק את שמחותיך
זרה לאופל עצבונך.

יפתי קלת הרגל והדעת
געגועים סביב לה,
אהובתי רחוקת הימים
לא יקוב דינה את ההר
אין הרים לה.




עוברי - ו' שורוק, ב' דגושה ובקמץ, ר' צרה