מביט בים, הוא גדול ורחב
אין בו כלום מבחוץ, עולם שלם שם בפנים.
כמוך הים, כמונו.
הילדים משחקים על החוף, מביטים בפחד
מעבירים עוד רגע בלי דאגות ומחשבות.
אין אחריות, הלב שמח והנפש בריאה.
לא כמו אצלנו, רגוע.
הלוואי שהיית פה איתי, רואה
מקשיבה ומריחה את הים,
מבחינה מה עובר עליי.
היית אוהבת?
חבל אי אפשר להעביר רגשות, היית מתאהבת
מחדש.
השמש שוקעת מול עיני הכחולות,
גם חיי, בעיקר חיינו, דמעות. שקופות.
עוד מעט אלך לישון, עוד יום חולף
במחשבות, דאגות, בצער.
אני אוהב אותך, שתדעי...
למרות הזמן, שתדעי,
אם לא אגיד לך,
אז שתדעי לך.
