יצאתי מהפאב אל תוך הלילה ורציתי להקיא את מעיי. תחושת מחנק
אפפה אותי וגרד נוראי התפשט לי בכל הגוף. כמו נמלים מטפסות,
ומדגדגות ועוקצות בו זמנית. כאילו אכלתי שוקולד, המון שוקולד
מריר, ואז צחקו לי בפרצוף שאלו היו נמלים חומות-אדמדמות שהגיעו
אל השוקולד לפניי. הנמלים המרעילות נשארו בגרון כטעם של חוויה
מרה, מעוררת חלחלה.

  שתי בחורות שמו עליי עין שם בפאב. הערב האגו שלי הרקיע
שחקים וגם הכסף זרם והפך לכוסית משקה, לכוס, לחבית. וכשיכור
עוד אני זוכר קול שיוצא מתוכי, מהגרון המורעל, השתוי. הקול
שהימר על לילה סוער עם שתי בחורות בבית מלון מפואר. הקול שהיה
כל כך שתוי ובטוח בעצמו עד שלא שם לב איך הכסף מתאדה מהכיסים.
נתתי להן כסף, לשתיהן. המון כסף. הן בעצמן משכו כסף מכרטיס
האשראי שלי. ואני עומד מתנודד לצידן. בירה בראש וטקילה ביד.
בועט במכונה, שתתן עוד כסף. שתוציא את הכל. כמה יש שם? זה הכל?
מוצאים עוד מכונה. ועוד אחת. חוזרים לפאב. לא שם לב שהכרטיס
שלי מזמן מצא לו בעלים חדשים. הן עוד מקיפות אותי בוידוא הריגה
אחרון. אני אוהב את הכסא של הבאר. מניח עליו לחי. מסתכל דרך
הזכוכית של הכוס על המחשוף של הבחורה האדומה שלי. היא מושכת את
השניה לריקוד צמוד. הלחי נדבקת למושב, נמרחת למטה. מישהו תופס
בי וגורר אותי החוצה. ידיים חזקות משעינות אותי על גדר רשת
גבוהה. מחפשות משהו. מוצאות. "כששיכורים לא נוהגים, בשביל זה
יש חברים!" הולכות. מה נשאר ממני. אני שם לב שאני יחף. מתאים
לי. אני מתיישב ונזכר בהתערבות. נזכר בבחורות ההן. קם, מתנער.
הראש מנער את העולם מסביבי. מוצא את דלת הפאב. את הבחורות לא.
עובר בין הרוקדים והקצב שלי שונה מהקצב שלהם. איטי ומחשיד. מה
שמו לי במשקה?

  בשרותים חיפשתי כח להקיא. אבל הנשמה שכבר יצאה לי עוד נאחזה
בגרוגרת ופקקה את מה שתסס ונשרף אצלי בגוף. יצאתי מהפאב אל תוך
הלילה. הגדר בה נאחזתי הזכירה לי, ורציתי להקיא את מעיי. תחושת
מחנק אפפה אותי. המראה שזימזם לי בתודעה היכה אותי בהלם עמוק.
הלם שלרגע כמעט ושלף אותי בעזרת פינצטה מהשכרון האיום שלי. אך
הייתי נעוץ בו חזק, עם חומר נוסף שנועץ גם אנשים קשים בקרקע.
גרד נוראי התפשט לי בכל הגוף. כמו כלב התגרדתי על הגדר, על
הדשא, על האדמה, על הכביש. שורט אל מתחת לעור המגורה. כמו
נמלים מטפסות, ומדגדגות ועוקצות בו זמנית. כאילו אכלתי שוקולד,
המון שוקולד מריר, ואז צחקו לי בפרצוף: זו המכונית שלי! וזו
באמת המכונית שלי, שפנסיה נדלקו פתאום ומנועה הופעל. מה נשאר
ממני. הנה הן חגות סביבי בוידוא הריגה אחרון.