|
בימי עבר
כשלחיה ואדם
היה גורל משותף
מאבק לחיים ולמוות
אחד שורד
האחר נופל
חיים ממשיכים מהמתים
והחיים צומחים מהחיים.
בימי קדם
כשאדם הרג בשביל לשרוד
ולא בזבז אף חלק מהקטל
חי חיים טבעיים
היה חלק מהכל
היה שווה לטבע
נדד בעקבות המזון
ידע להקשיב
לקולו של הכל
ושל שום דבר.
בימים שחלפו
האדם ידע
הוא בא מהאדמה
חי ממנה
וחוזר אליה
ואל לו להתנשא מעליה
כי הוא זה שיפול
ויחריב את עצמו
ואת הכל.
בימים שהיו
ולא עוד יהיו
האדם היה אדם
וידע שהוא אדם
אך ימים באו
והאדם שכח
את זו התורה
שכח לדעת
להקשיב לאמא אדמה
מאין הוא בא.
לא ידע עוד שהוא אדם
לא ידע עוד שהוא שווה לכל חי
חשב שהוא נהיה חזק וחכם מהכל.
בימים שיבואו
אמא אדמה תוכיח לו
את חוכמתה
תגלה לו
שבעצם
הוא אינו חזק
ודי טיפש
ואל לו להיות יהיר
ולחשוב שהוא השליט
מעל כל חי
מעליה
כי בחוכמתה
היא נותנת לאדם
לאכול את הפרי מלא הדם
שהוא הצמיח לו
במעשיו. |
|
|
החיים הם כמו סט
צילומים לבגדי
ים בשבת בחמש
וחצי בבוקר.
קשים.
דוגמנית מנסה
(באמת). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.