ענפיו קורסים תחת נטל ימיו,
וגופו מחושק זיכרונות.
יודע הוא כי לא ישובו עוד
לעוטפו עליו,
והוא חשוף
עירום ועריה כנגד הרוחות.

ובלילות מוכי רוח וזלעפות,
כשלהבות אלים מגששות דרכם סביבותיו
ועל עקבותיהם נגררת שירת הסער.
הוא פושט זרועותיו העייפות,
בוגד בשורשיו
ומבקש כי תיגדמם יד המקרה
שהרי אינה יודעת היא צער.

עץ נפל ביער ולא היה שם איש
אשר שמע את קול הנפילה,
ולא נחזה האמיר
שנפילתו הייתה כמעוף הציפור.
ואתם אמרתם כי למעשה לא קרה דבר.
על כך אולי תמצא לכם מחילה
אך לא על שלא השכלתם לדעת
כי ברגע קצר של נפילה
מקופל נצח שלם
של דרור.