להתעורר, להרגיש חוסר, לרצות שינוי, לא להבין ...
לקום, לשטוף פנים, להשתדל לא להביט במראה  ...
לחזור, להתלבש, להציץ קצת במראה , קשה להבחין בזה בהתחלה ...
אבל זה שם  או יותר נכון זה כבר לא שם, אתה אפילו לא בטוח מתי
איבדת את זה , אולי זה אף פעם לא היה שם ?  אבל זה חסר כל כך ,
כן, איך לא הבחנת בזה קודם ? זה כל כך בולט...
מתרחקים מהמראה , מתיישבים לרגע, לא ממש בטוחים מה מרגישים,
מה קרה ?
מתישהו מוצאים סיבה לקום כי בני אדם תמיד מוצאים סיבה, ומוצאים
סיבה ללכת כי צריך ללכת לעבודה או כי חברים מחכים או כי אם
תישאר לבדך ככה תשתגע ...
פוגשים חברים או עושים את העבודה שלך או סתם יוצאים לטיול ארוך
ברגל  בשביל להירגע, איכשהו היום עובר ויורד מעטה של חשכה
שקטה, חוזרים הביתה בצעדים עליזים משהו כי היום נגמר אבל
כשמתקרבים לדלת יש משהו קצת מרתיע .
פותחים את הדלת ונכנסים, הולכים לחדר אבל יודעים שזה עוד שם
ובשלב מסוים אחרי דקה או שעה או שבוע  או שנה כשכבר אי אפשר
להתמודד נגד זה הולכים למראה ומסתכלים, מסתכלים  עמוק לתוך
העיניים של עצמך במשך שעות ארוכות של הנפש, מסתכלים עמוק יותר
ויותר עד שפתאום מגיעים לתחתית, זה רגע מוזר...
ברגע הזה אתה יודע שאתה חייב להשתנות, אתה רוצה לדעת איך  ,
אתה רוצה עזרה אתה רוצה שמישהו יושיט יד וייקח אותך רחוק
מעצמך, מהאדם האומלל שבוהה במראה  או אולי מהאדם האומלל שמביט
בך חזרה מהמראה , מישהו שיסתיר את החוסר הזה , משהו שישתקף
מהעיניים שלך ולא יטבע בהם ...
אתה עוצם עיניים ...       אתה ...