אני בכלל לא רוצה לשמוע על כל הבחורות שזיינת באמסטרדם, או
בגרמניה, לא כי זה לא מעניין אותי, כי זה כן, אלא בגלל שאני
מפחדת לדעת, או לקבל עוד הוכחות לזה שזה נגמר. ולא שכואב לי
שאתה כבר לא שלי, כואב לי הרבה יותר כי מעולם לא היית שלי.
הייתי מצפה להתגבר עד עכשיו, אבל לא, זמן עובר וזה עדיין
שורט.
אתה מוכן לצאת לי מהלב, בבקשה? כי נמאס לי להרגיש ולכתוב כמו
בת 12.
מישהו אמר לי אתמול שהייתי הבחורה הכי יפה בחטיבה. אמרתי
שכנראה המצב היה קשה. אני לא מאמינה בזה, שאני יפה, כלומר. אבל
אומרים לי כל הזמן. אני מפחדת שכולם רק רוצים להשכיב אותי, אני
יודעת שכולם רק רוצים להשכיב אותי, אני יודעת שאתה רק רצית
להשכיב אותי. תגיד, אתה מאושר עכשיו?
למה אף אחד לא שם לב שאני בן אדם? אני לא רק ציצים ותחת. איך
אף אחד לא מבין שכמו שהוא מרגיש גם אני מרגישה?
אומרים שיהיה טוב. אני לא מאמינה להם, אבל הם אומרים. אז מתי?
אתם יכולים להפסיק לפזר הבטחות באוויר ולהביא לי את האושר הזה
כבר! אמרו לי שאני לא אהיה מאושרת אם אני לא אגרום לאושר לבוא.
באמת שאני מנסה, אף אחד לא משתף איתי פעולה.
אתה זרקת אותי בשביל מיליון אחרות. אבל לא זרקת אותי בגללן,
זרקת אותי בגללי. ניסיתי לעבור הלאה.
עשיתי דבר שלא חשבתי שיש לי אומץ לעשות, וחשפתי בפני בחור אחר
את המשיכה שלי אליו, הוא מיד ניסה להטות את המצב לכך שאני אשכב
איתו.
איך אני יכולה להמשיך ככה? אני לא רוצה סקס!
אני רוצה שיפסיק לכאוב. אני רוצה נחת.
איפה האושר הזה שכולם מדברים עליו? איפה הזוגיות הזו שאני רואה
רק אצל אחרים?
ראיתי זוג יורד מהאוטובוס אתמול, הוא החזיק את היד שלה כדי שלא
תיפול. אף אחד לא עשה את זה בשבילי.
אף אחד לא שר בשבילי.
אף אחד לא קנה לי ממתקים.
אף אחד לא שלח לי זר פרחים.
אף אחד לא לקח אותי לשום מקום בעיניים מכוסות.
אף אחד לא הכין לי ארוחה רומנטית.
אף אחד לא טייל איתי על חוף הים.
אף אחד לא צפה איתי בשקיעה.
אף אחד לא צפה בי ישנה.
אף אחד לא צייר אותי.
אף אחד לא אמר לי שאני הבחורה הכי יפה בעולם.
אף אחד לא התקשר אלי רק כדי להגיד שהוא אוהב.
אף אחד לא טיפל בי כשהייתי חולה.
אף אחד לא היה פה בשבילי.
ואף אחד גם לא יהיה.