קטיפת ענן מלטפת קצה ים
רחש של גלים לוחש על אוזן
ורוד שולט באופק כמו נשפך בעדינות
מכחולו של אלוהים
גוונים גוונים של רכות
משאירים אותך להוט
אחר משהו שנשמתך כמהה לו

ועל החוף מתאסף הערב
גרגיר גרגיר יוצר בדידות
דקל מנופף בשערותיו כשתי וערב
ורוח קדים מפזרת בחמימות
כל מה שאי פעם שאפת לו וקיווית
שיגיע יום תמצא את מקומך
ועתה אל חוף מבטח הגעת
ואין עוד דרך חזרה

והאוויר אותו אוויר ששם
גם לכאן מגיעים אותם גלי הים
אבל כאן יש הרגשת השייכות הלא מובנת
כאן הינך אחד מתוך אלפי אדם בצלם
שייך ומשוייך
ואין פה אגמים קפואים ומזחלות
ואין יותר ערים קרות וסמטאות
יש רק מבט אחד
אל ים ורוד
שדומה שהוא כל כך קרוב
לאלוהים
וגרגירי החול כבר לא בודדים
אלא ערב ערב שבים ומתאספים
לכבוד אותו מכחול
המצייר עבורם
וגם עבורך
רקיע שתי וערב של
צער ושמחה.