שקטה העיר ושקט אף ליבי
שווקים הומים במשך היום
עורקים עייפים ממהרים לפעום
ולעת לילה
שוקטים כולם

שקטה הכיכר ושקט אף ביתי
ריבים ומחלוקות כבר נדמו
רוכלים ועגלות כמו לא היו
לעת חשיכה
פויסו כולם

ואילו בחדרי
לילה ניעור לקול נשימתי
צללית נרעדת ולא קיימת ביום
מתרוממת מתוך האפר
כדי לכתוב
בחשכת לילה נוצרת התוגה
נר נרעד משליך יהבו
על נוצת אבק טבולה
שקט עכשיו
לעת לילה
כמו מעולם לא נלחשה לחישה
רק דם הדיו נחרט
בשיבת דפים שכבר עייפו
ונשמתי פורצת החוצה
לעתים במרדף
לעתים לאיטה.