כל הלילה חושב עליך, נזכר בך, לפחות מנסה.
מסתכל בכוכבים המרצדים בלילה הקר והשחור,
מתבונן בירח השט לו בין העננים העכורים,
באורו הקסום והעדין, ואני נזכר בך, אהובה שלי.
מתבונן באש, היא רוקדת בעיני, ריקוד חושני וממכר,
זאת אש האהבה הבוערת בליבי, צורבת אותו, מכלה אותו.
אני אוהב אותך, למרות מה שאומרים, אני יודע מה אני מרגיש.
אומרים שזה יעבור, אומרים להמשיך הלאה, להתקדם,
אבל איך אפשר לשכוח אותך? איך אפשר? איך?
וזה כל כך כואב לי, כל כך כואב.
אני יודע שכאן האהבה לא תנצח,
זה לא אפשרי להיות ביחד - את ואני.
אני רוצה אותך, לאהוב אותך, לנשק אותך, להרגיש אותך.
אני רוצה לעמוד לצידך בטוב וברע,
ברגעי האושר וברגעי הכאב, אותך אני אוהב.
רוצה להתכרבל איתך על החול הקר,
רוצה להרגיש את חום גופך עוטף אותי, מגן עלי.
רוצה ללכת איתך יד ביד, לאורך השקיעה,
אבל עמוק אני יודע שזה לא אפשרי, זה לא יקרה,
וההרגשה הזאת צורבת את הלב, וזה כואב, וזה כואב. |