בבוקר בהיר, לפני בוא הסתיו
מצא דרכו אלייך, אביר מאוהב
לא הייתה לו שום חרב, לא שריון ולא סוס
רק כרטיס מנוקב שקנה באוטובוס
כנשיפה של אוויר התדפק על דלתך
מאור קראו לאביר, אך הוא קרא רק בשמך
הוא לא שמע שום תשובה בעברה השני,
הוא נשען על הדלת, התיישב וחשב-
כמה טוב לו להיות אביר מאוהב-
וכשחום הצהריים עצם את עיניו
הוא נרדם וחלם על נחלים כחלחלים
שדות רכים ירוקים מלאי עצי תפוחים
אך כשפקח את עיניו הלילה כבר תם
והשמש ריצדה בתחילתו של האופק
והבין שחלף לו עוד יום בחייו
עוד יום בחייו של אביר מאוהב
והבוקר שוב נח ברחוב לעכשיו.

הוא חיכה לתגובה, לתשובה שיאהב
זו אף פעם לא באה, אך הוסיף וישב
כך עברו לו ימיו, לילותיו ושנותיו
עברו החורף, הקיץ והגיע עוד סתיו
ישנוני ומוזהב, השלישי במספר
מאז שאהב, התיישב וחשב.
אך לפתע הבין שטעה עד עכשיו
בקצה הרחוב השני נמצאת זו שאהב
וחיוכה ובכיה נמצאים שם יחדיו
בין שמיים וארץ בין אביב ובין סתיו
ואז קם על רגליו והביט מעליו
אך עיניו אז חשכו כשראה את השמש
קבועה הייתה במקומה ושוקעת לנצח
וידע שיותר לא תזרח שוב, והסתיו יחשיך לו לעד.