נראה שהיא מסתירה דבר מה.
נראה כבר שבתוך עצמה מבדידות התאבדה,
נעמדת בפינה עם רסיסים של אשליות
נראית קצת חיוורת בתוך איפור של בובות.
השתקפות של ריקנות בתוך עין דומעת
מחשבה המתרסקת שבו היא נוגעת
מסתכל מהפינה על דמות חולה בנפשה,
הצליל הצורם בתוך אוזן עדינה
מתגלה לי מהר כשהיא זועקת לעזרה
אולי רק חיפשה לה אהבה משלה.

כניעה מתוקה סובבת את כל עולמה
והריח... הריח המטונף של האכזבה.
מלאך של מוות מול מלאך החיים
רבים ללא הפסקה על נפשה המיוסרת,
מטומטמים שכמותם... הוא כבר בחר באחרת.
כאבה הגדול אל מול בגידתו כבר מזמן ניצח
אנשים חלולים מרגשות מסתכלים,
אנשים מרוקנים מדאגות מתעלמים
והמוות כאן אצלה ביד והוא לא בורח.

נראה היה שאני רק אותה מבין
מחזיק את ידה, מלטף וכותב עוד שיר
זיכרון של זונה שעשתה לי כאן רע
מתבכיין בעצמי אבל מוחה לה דמעה.
העצב מתרברב לו על ניצחונו המוחלט
קולות שברקע מהדהדים לי שאולי הוא צדק.
גם היא את התקווה כבר איבדה
ואני מנחם ואומר שהפיתרון עדיין בידה.