עדי בן נחום / מהמרחקים |
ורוח נושבת לאט, קרירה.
הכוכבים מנצנצים, קורצים לה.
והיא מתגעגעת, נורא,
רוצה שיחזור אליה.
עומדת והמים מלטפים את רגליה היחפות.
דמעות זולגות מעיניה.
והוא בקצה השני של האוקינוס,
חושב עליה,
מביט בכוכב שלו ושלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|