זהו בעצם שיר שכתבתי יחד עם ידידה שלי, אביטל פרלמן.
דשא ירוק, אוויר צלול
מים טהורים באגם שממול
ושקט...
אנשים לא מראים אהבה
ונפש האדם שם ריקה
רק דממה...
עצים עירומים, עשן מנועים
מים זורמים יש רק בברזים
ולחץ...
בני האדם חיים כקבוצה
אנשים לא מהססים להגיש עזרה
אחווה...
מצד אחד שמיים
מצד שני תהום
אך בשמיים שולט הקור
ובתהום שורר החום
אז מה לעשות?
איפה לחיות?
במקום שבו רואים
או במקום שבו מרגישים?.. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.