למה בכתה הילדה הקטנה
שלכל העולם שמחה נתנה
פתאום היא זאת שנהייתה עצובה
ואף אחד לא הצליח לשמח אותה.

ישבה וישבה,
בכתה ובכתה,
אין לזה מרפא,
אין לזה תרופה.

רק הדעמות,הכאב,הפגיעה
זה כל מה שמנחם
אבל לא נותן מוצא

רוצה לקום!להתעורר מהחלום
חלום מתוק שאף לסיוט איום!
כל המציאות שאותה ידעה
פתאום נחרב הפך לדמעה

והכל שומרת היא בפנים,
ובבטן הפרפרים כבר לא מתרגשים,
אלא לא פרפרי התרגשות של אהבה
אילו פרפרים שנובעים מאיזה שהיא פגיעה.

והלב שקט ונחת לא מוצא
רוצה להרגע,ממשיך ומנסה.
ופה אני כותבת לך סיפור קצר אך בשירה,
על ילדה יפה וחמודה, ששמה הוא נגה.
אני את בעייתה לא מכירה, ודואגת מכל הלב
על כך שהיא מרגישה כה שברירה
כאילו אין לה עוד מוצא,
כאילו אין עוד מה לעשות...
אז רק שתדעי שלא משנה מה,
אני את כאבך גם מרגישה!
את חברה יותר מדי יקרה
ובגלל זה כל מה שאת מרגישה, גם אני מרגישה
כשרע לך,גם לי רע
ואני מרגישה כמוך קצת אבודה...