החיים הם בדיוק כמו שקית גרעינים. אולם זה נשמע מגוחך, אך תכף
תבינו עד כמה זה נכון ואיך מעולם לא חשבתם על זה אפילו...
כאשר אתה קונה את השקית, אתה מקבל את החיים שלך במתנה:  שקית
שלמה, עטופה בעטיפה שמגנה עליך מהעולם, שמונעת ממך להישפך
החוצה...
כשאתה פותח אותה, תשעה חודשים לאחר המקום המוגן הזה - הבטן של
אמא - אתה מסתכל עליה (או שאני מסתכלת, בכל אופן) ואתה רואה
מולך משהו שלם, משהו שבאותו רגע אתה בכלל לא חושב שיום אחד
עלול להיגמר...
ואז - לאט לאט, עם הזמן, כאשר השקית הולכת ומתרוקנת, אתה עוצר,
מניח בצד, חוזר אליה שוב...
ואולי זה כי מלוח ומשמין ונמאס, ואולי - כי איפשהו בתת-מודע
שלך, אתה לא מוכן לזה שבשלב כלשהו הכל ייגמר...
הגרעינים האלה, בעיניי, הם כל אותם אנשים שניתקל בהם בחיים,
חלק זוכים לגרעינים טעימים, חלק קונים משהו, שהם בכלל לא
אוהבים. מה שיפה בזה עוד יותר - שכל אחד אוהב משהו אחר.
נניח וייצא לכם משהו טוב ואתם מבסוטים, אתם אפילו לא שמים לב
איך בשליפה של כמות גרעינים מסויימת אתם זורקים לרצפה או
מפילים גרעינים, כביכול על חשבון אחרים, במקום להיזהר וליהנות
מכל גרעין וגרעין - מכל אדם ואדם!!!
ולעיתים, פתאום מכל השקית הטובה הזאת מגיע לפיכם גרעין מר, ממש
כמו בחיים - גם אנחנו נתקלים באנשים מרים...
אבל אז, מבלי לשים לב אנו חוטפים עוד כמה גרעינים (וגם מפילים
כמה בדרך) כדי להמתיק את המרות שנוצרה לנו בפה, ולמען זה בעצם
יש חברים - לשמח אותנו ולעזור לנו ברגעים שרע ומר וקשה...
אפילו מבלי לשים לב ולהעניק לזה מחשבה.
לעיתים, אנשים באים לטעום לנו מהחיים. לחלק יש את הטעם שלנו
והם נהנים וחולמים לחיים כמו שלנו, ואחרים מעדיפים את שלהם, כי
שלנו לא לטעמם... אבל העיקר זה ליהנות ממה שיש לך ולא להצטרך
בחיים של אחרים או לרצות להיות מישהו אחר... כי אנחנו זה
אנחנו, ובן אדם - הוא רק זה, המעז להיות הוא עצמו!!!
ולפעמים השקית נופלת והכל נשפך, וחיים של אדם מגיעים לקיצם עוד
בטרם הגיע זמנם...
ואילו לא - אז מגיע הרגע ואנו טועמים מהגרעין האחרון, רגע לפני
שהכל נגמר...
החוכמה - היא להסתכל על השקית הריקה, זאת שפעם הייתה שמורה
היטב ומלאה בחיים שלמים לפניה - ולחייך! כי מיצית את חייך עד
תום!!!