יום אחד הלכתי לי לתומי ברחוב. לפתע אני רואה שאחד הזוגות
שצועד ברחוב המקביל, נעצר גם הוא.
הרהרתי בליבי ובמחשבתי, מה עלי לעשות; האם עלי להתקדם לעברם
ולבחון את מצבם, או שמא עלי להפנות את גבי ולחזור לעיסוקי.
לבסוף הבנתי שעיניניהם של זוג הם עניניהם של אותו זוג, וגם אם
ישנה בעיה כלשהי אין באפשרותי לפתור אותה. אז המשכתי לצעוד
ברחוב.
לפתע אני רואה שתי דמויות נעות במעלה הגבעה. תחילה לא הבנתי מה
זה, אך כאשר התקרבתי ראיתי שאלו הם בסה"כ זוג כלבים חמודים.
ואז עלה במוחי רעיון: תגידו, חשבתם פעם איך זה להיות כלב? לא
חשבתם על זה שאם אתה עצמך כלב ובת זוגתך כלבה היא אז חייכם
יכולים להיות פשוטים בהרבה?
הרי מה הם הכלבים בעצם? מה מיוחד אצלם? כלום! וזה מה שכל כך
מיוחד: אין להם אוכל מועדף, הם שותים רק מים, הם לא צריכים
אסלה או ניר טואלט, לא מוציאים כספים על בגדים וכדו', והכי
חשוב, הם לא מדברים. נכון! לפעמים הנביחות שלהם מרגיזות ביותר,
אך הם לא מעבירים ביקורת, ומן הראוי הם גם לא מתלוננים אף
פעם.
הם פשוט לא! לא! לא! ולא!
כל מה שבני האדם כן, הם לא!
אה, ולסיום אני אגלה לכם סוד, אם אתם תוהים מה אני, אני בכלל
חתול.